אכילה ברעבתנות, זלילה
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: אכילה ברעבתנות, זלילה.
זוהי הגדרה בת 21 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: לעיטה , בליעה, גרגרנות, אכילה גסה .
מידע רנדומלי על הביטוי "בליעה":
בליעה היא מעבר של מזון מהפה אל הוושט דרך הלוע. בתהליך זה עולה הגרון כנגד מכסה הגרון על מנת לחסום את קנה הנשימה ולמנוע כניסה של מזון אליו. כישלון של כיסוי קנה הנשימה עלול לגרום לשאיפת מזון לתוכו ולחנק, ועל כן אמרו חז"ל: "אין משיחין בשעת הסעודה, פן יקדים קנה לוושט".
הבליעה היא רפלקס המחולק לשלושה שלבים:
הבקרה על רפלקס הבליעה וכיווץ השרירים מופקדת בידי מערכת העצבים המרכזית והורמונים. היא מורכבת מפריסטלטיקה ראשונית ושניונית. הפריסטלטיקה הראשונית מתרחשת בעת כיווץ הוושט עם כניסת המזון לפה וללוע. קולטני חישה בפה ובלוע מעבירים אותות דרך עצב הלשון והלוע למרכז הבליעה, אשר בתגובה שולח אותות דרך עצבים מניעים מסוג אלפא, הגורמים לכיווץ השרירים המשורטטים בוושט העליון, ודרך סיבים מניעים קרביים, המעצבבים את מקלעת שרירית המעי וגורמים לכיווץ השריר החלק הוושט התחתון. הפריסטלטיקה השניונית מתרחשת כאשר חיישנים בוושט חשים מתיחה עקב נוכחות מזון בו. הקולטנים מעבירים מידע דומה לזה שבפריסטלטיקה הראשונית, דרך העצב התועה, וכן ישירות למקלעת שרירית המעי. גל הפריסטלטיקה השניוני מנקה את שאריות המזון שנותרו בוושט לאחר הגל הראשון.
מידע רנדומלי על הביטוי "גרגרנות":
קטגוריה זו כוללת את הקצרמרים בנושא תרבות.
הדפים בקטגוריה זו מכילים את התבנית {{קצרמר}} עם הפרמטר "תרבות":
↑ • A B C D E F G H I J K L M N O P Q R S T U V W X Y Z • 0-9
דף קטגוריה זה כולל את 5 קטגוריות המשנה הבאות, מתוך 5 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
דף קטגוריה זה כולל את 200 הדפים הבאים, מתוך 201 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "אכילה גסה ":
מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד או יותר מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.
אחת ממצוות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות, י"ב, ל"ט). על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסור חמץ, המצה מהווה תחליף ללחם למקפידים על מצוות החג. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה עם קורבן פסח שהיה נאכל אף הוא בליל הסדר, או (למי שאינו יכול) בפסח שני, חודש לאחר מכן.
אל המנהג המיוחד של אפיית מצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם – הטענה שהיהודים משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.