מדוה

הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מדוה.
זוהי הגדרה בת 4 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!

ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: כאב, מחלה, דווי .

מידע רנדומלי על הביטוי "כאב":

תאוריית בקרת השער בכאב (Gate control theory of pain), הוצעה על ידי רונלד מלזאק (פסיכולוג קנדי), ופטריק דויד וול (רופא בריטי) בשנת 1962, טוענת כי תחושת כאב פיזי תלויה בנוסיצפטורים (סיבים מסוג Aδ ו- C, עצבים המוליכים אותות בעקבות גירויים מזיקים/מכאיבים), אך עשויה להיות מבוקרת על ידי הפעלת סיבי מגע רגיל (סיבי עצבים שמוליכים תחושות מגע- סיבי Aβ).

עקרון התאוריה הוא שתחושות הכאב ותחושות מגע רגיל (מגע לא מכאיב כגון ליטוף או שפשוף) "מתחרות" ביניהן על הכניסה אל המוח דרך "שער" שממוקם בחוט השדרה. בחוט השדרה ישנם סיבי L (גדולים) המגיבים למגע נעים, וסיבי S (קטנים) המתווכים ומגיבים לכאב. דוגמה טובה לשימוש יומיומי בעקרון זה היא שפשוף המצח או היד לאחר חבטה ובכך הפעלה של סיבי L. באופן סכימטי, המידע על גירוי מכאיב עובר דרך שלושה נוירונים: גירויים מזיקים בפריפריה (לדוגמה דקירה בעור) מפעילים את הנוירון הראשוני, הנוסיצפטורים (סיבי כאב Aδ ו- C), והם נכנסים לחוט השדרה ומעבירים את המידע העצבי לתא העצב השניוני. המידע בחוט השדרה עובר עיבוד מהיר ועולה אל הנוירון השלישוני שבמוח.

ישנו אזור במוח בו מתחילה הרגשת תודעה, מקום זה נקרא הPAG הממוקם בגזע המוח. גילו שכשאזור זה מופעל הוא עוצר את תחושת הכאב. אזור זה מלא ברצפטורים אופיאטיים ( רצפטורים האחראיים על תחושת הכאב)הקולטים חומרים אופיאטיים כמו מורפיום ,הרואין. הPAG שולח שלוחות לחלק הדורסלי בחוט השדרה ועושה אינהיבציה לפעולת התאים ובכך מונע מהכאב להגיע למוח.

כאב בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "מחלה":

באפידמיולוגיה, סיכון יחסי (Relative Risk, Risk Ratio, RR) הוא היחס בין ההסתברות שהאירוע יתרחש בקבוצת החשופים לבין ההסתברות שהאירוע יתרחש בקבוצת הלא חשופים שמבטא למעשה את הסיכון בקרב מי שחשוף לעומת הסיכון בקרב מי שלא חשוף. סיכון יחסי לרוב מחושב במחקרים קליניים ובמחקרי עוקבה. במחקרים אלו, מעקב אחר הפרטים בשתי הקבוצות לתקופת זמן מסוימת מאפשרת לתעד את הארעות המחלה בכל קבוצה ולחשב את התדירות של המחלה בשתי הקבוצות.

אם +R  הוא סיכון להיארעות המחלה בחשופים / ההסתברות שאירוע מסוים יתרחש בקבוצת החשופים

ו- -R הוא סיכון להיארעות המחלה בלא חשופים  / ההסתברות שאירוע מסוים יתרחש בקבוצת הלא חשופים,

אז הסיכון היחסי למחלה הוא:

RR=R/1-R

בהשוואה פשוטה בין קבוצות הניסוי לקבוצת הביקורת:

– אם RR=1, אז אין הבדל בסיכון בין שתי הקבוצות.

– אם RR<1, אז פחות סביר שהאירוע יתרחש בקבוצת ה"חשופים" לעומת קבוצת ה"לא-חשופים".

– אם RR>1, אז יותר סביר שהאירוע יתרחש בקבוצת ה"חשופים" לעומת קבוצת ה"לא-חשופים". אבל זה לא מספיק כדי לקבוע שהחשיפה גורמת למחלה מכיוון שהקשר בין החשיפה למחלה יכול להיות בגלל גורם שלישי שהוא תורם גם לחשיפה וגם למחלה. גורם זה נקרא:ערפלן.

מחלה בויקיפדיה