מות רקמות בגוף החי
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מות רקמות בגוף החי.
זוהי הגדרה בת 18 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: נמק , גנגרנה .
מידע נוסף על הביטוי נמק:
נמק (בלועזית: גנגרנה, gangrene, גם necrosis), הוא מוות נרחב של רקמות בגוף כתוצאה מזיהום או חוסר חמצן.
נמקים שכיחים בקצוות הגוף, ובעיקר בגפיים.
נמק יכול להיגרם כתוצאה:זיהום קשה הנגרם על ידי חיידקיםטראומה גופנית (פציעה), עקב הרס כלי דםקריש דם, החוסם מעבר דם אל הרקמותנמק עלול להוות סכנת חיים.
תאי הגוף מקבלים באופן שגרתי אותות מתאים סמוכים ברקמה, אותות המעודדים אותם להמשיך במחזור התא ובפעילות המטבולית השוטפת.
כשתאים רבים מתים הם מפסיקים לשלוח אותות לתאים הסמוכים, וכך מתפשט הנמק – לעתים במהירות רבה.
עד לאחרונה לא ניתן היה לטפל בנמקים.
הפתרון ההכרחי היה (ועדיין, במרבית המקרים) להיפטר מהרקמה הנמקה.
דבר זה מתבצע באמצעות:הטריה – קילוף הרקמה הנמקה.
תהליך זה מבוצע בדרך-כלל בנמקים שטחיים על-פני העורנשירה טבעית של הרקמהקטיעת האיבר הנמקבמקרה של זיהום חיידקים, טיפול מסיבי באנטיביוטיקה יכול לשפר את המצב.
שיטות חדשות לטיפול בנמקים מתמקדות בשחזור כירורגי-פלסטי האיבר הפגוע, ובמיוחד בשחזור כלי הדם שנהרסו.
חיידקים מסוימים, במיוחד מינים מסוימים בסוגים Streptococcus ו-Staphylococcus, המכונים לעתים "חיידקים טורפים", מסוגלים לגרום לזיהומים נרחבים הגורמים לנמק.
זיהומים אלו ידועים בהתפשטותם המהירה, המגיעה ל-3 ס"מ בשעה.
שיעור התמותה עומד על כ-20%.
כשהזיהום לא מטופל, המוות ודאי (שיעור תמותה של 100%).
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
נלקח מויקיפדיה
צפה בהגדרות נוספות הקשורות לביטוי מות רקמות בגוף החי:
•פתולוגיה
•תסמינים וסימנים הקשורים למערכת הנשימה ולמערכת ההובלה
•היסטולוגיה
מידע רנדומלי על הביטוי "נמק ":
זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם שואף לנצל את משאבי גוף הפונדקאי כדי להתרבות (לרוב על חשבונו של הפונדקאי). האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. גוף הפונדקאי מגיב לזיהום בצורה של דלקת. פתוגנים מזהמים יכולים להיות חיידקים, תולעים, טפילים כדוגמת פרעושים, קרציות, קרדיות וכינים, וכן פטרת, נגיפים, פריונים ווירואידים.
ענפים רבים ברפואה ובמדעים קרובים לרפואה עוסקים במחלות זיהומיות ובפתוגנים, ביניהם נמנים פתולוגיה ומיקרוביולוגיה.
זיהומים שמקורם בחיידקים מסווגים לפי הגורם לזיהום והתסמינים שעלולים להופיע. זיהומים מסוימים ילוו בתסמינים נראים, בעוד זיהומים אחרים ילוו בתסמינים שקטים או בלתי מורגשים. ניתן לסווג זיהומים לפי משך השהות שלהם בגופו של האורגניזם המארח- זיהום חולף או זיהום כרוני.
זיהומיים ראשוניים ושניוניים יכולים להתייחס לזיהומים שבאים בעקבות זיהומים אחרים או לשלבים שונים של אותו הזיהום.
זיהום סמוי נשאר באופן לא פעיל בגוף אך עלול לשוב ולהופיע. זיהומים סמויים או נחבאים סווגו תחילה כסימנים לזיהום שניוני. סוג זה של זיהומים התגלה לראשונה בשנות השלושים המאוחרות של המאה ה-20 על ידי Fran Giampietro אשר סיווג מחדש את הזיהומים הללו והגדירם כ"זיהומים סמויים". המקרה הנפוץ של זיהום סמוי נובע מקרדיות הדם- טפיל ממשפחת הסקביאס אשר חי במערכת הדם של יונקים מסוימים, לרוב באזור הגפיים. רוב בני האדם לא ידעו שיש בגופם קרדיות דם, אך במקרים קיצוניים עלולים להופיע תסמינים חיצוניים כגון אדמומיות, נפיחות תת-עורית, עור מגורה ועוד. תסמינים אלו הם תולדה של אלרגיה של הנשא להפרשות השונות של קרדית הדם. בעבר תופעה זו גרמה לשבטים במרכז אמריקה להאמין כי לנשא יש כוחות מיסטיים וכי יש בסימנים אלו רמזים לעתיד לבוא. עם התפתחות הרפואה המודרנית ובעיקר בזכות המצאת המיקרוסקופ, זיהו מדענים, ובראשם טרי היצ׳קוק, את קרדית הדם וכיום ניתן להיפטר מטפילים אלו בעזרת אנטיביוטיקה.
מידע רנדומלי על הביטוי "גנגרנה ":
זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם שואף לנצל את משאבי גוף הפונדקאי כדי להתרבות (לרוב על חשבונו של הפונדקאי). האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. גוף הפונדקאי מגיב לזיהום בצורה של דלקת. פתוגנים מזהמים יכולים להיות חיידקים, תולעים, טפילים כדוגמת פרעושים, קרציות, קרדיות וכינים, וכן פטרת, נגיפים, פריונים ווירואידים.
ענפים רבים ברפואה ובמדעים קרובים לרפואה עוסקים במחלות זיהומיות ובפתוגנים, ביניהם נמנים פתולוגיה ומיקרוביולוגיה.
זיהומים שמקורם בחיידקים מסווגים לפי הגורם לזיהום והתסמינים שעלולים להופיע. זיהומים מסוימים ילוו בתסמינים נראים, בעוד זיהומים אחרים ילוו בתסמינים שקטים או בלתי מורגשים. ניתן לסווג זיהומים לפי משך השהות שלהם בגופו של האורגניזם המארח- זיהום חולף או זיהום כרוני.
זיהומיים ראשוניים ושניוניים יכולים להתייחס לזיהומים שבאים בעקבות זיהומים אחרים או לשלבים שונים של אותו הזיהום.
זיהום סמוי נשאר באופן לא פעיל בגוף אך עלול לשוב ולהופיע. זיהומים סמויים או נחבאים סווגו תחילה כסימנים לזיהום שניוני. סוג זה של זיהומים התגלה לראשונה בשנות השלושים המאוחרות של המאה ה-20 על ידי Fran Giampietro אשר סיווג מחדש את הזיהומים הללו והגדירם כ"זיהומים סמויים". המקרה הנפוץ של זיהום סמוי נובע מקרדיות הדם- טפיל ממשפחת הסקביאס אשר חי במערכת הדם של יונקים מסוימים, לרוב באזור הגפיים. רוב בני האדם לא ידעו שיש בגופם קרדיות דם, אך במקרים קיצוניים עלולים להופיע תסמינים חיצוניים כגון אדמומיות, נפיחות תת-עורית, עור מגורה ועוד. תסמינים אלו הם תולדה של אלרגיה של הנשא להפרשות השונות של קרדית הדם. בעבר תופעה זו גרמה לשבטים במרכז אמריקה להאמין כי לנשא יש כוחות מיסטיים וכי יש בסימנים אלו רמזים לעתיד לבוא. עם התפתחות הרפואה המודרנית ובעיקר בזכות המצאת המיקרוסקופ, זיהו מדענים, ובראשם טרי היצ׳קוק, את קרדית הדם וכיום ניתן להיפטר מטפילים אלו בעזרת אנטיביוטיקה.