הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מחולל.
זוהי הגדרה בת 5 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: יוצר, גורם, מתקן יצור חשמל, רקדן, רוקד, טמא, מזוהם, איבד את קדושתו .
מידע רנדומלי על הביטוי "יוצר":
יצירה היא מונח מופשט, המתאר התייחסות לדבר מה כאל תוצר של תהליכים מורכבים בעל ערך סובייקטיבי מוסף. בשפה היום-יומית נהוג להתייחס ליצירה כאל תוצר אמנותי, למשל: ספר, ציור או שיר. עם זאת, מקובלים מאוד גם שימושים אחרים למילה, כגון "יצירה אלוהית" (בריאת העולם) או "יצירה של הטבע".
תחומים מרכזיים שבהם נעשה שימוש במונח הם אומנות, אמנות, מדע, מטאפיזיקה, תרבות, טכנולוגיה ואדריכלות.
יצירה נוצרת תוך כדי תהליך מסוים, לעתים ארוך. בתהליך הזה ישנו יוצר אשר מחולל שינוי כלשהו במציאות באופן מכוון. כוונה זו יכולה להיות ביטוי של העולם הפנימי של היוצר, חתירה ליופי או לאסתטיקה, העברת מסר, חידוש המציאות וכו'. היוצר על פי רוב מנסה לגעת במשהו הגדול ממנו.
קשה לקבוע מהי יצירה ומה אינה יצירה, משום שהמאפיין הבולט ביותר של היצירה הוא הסובייקטיביות- היוצר קשור ליצירה באופן נפשי כלשהו, כך שהיצירה מייצגת חלק בלתי נפרד מעולמו של היוצר, והיא מייצגת ערכים מסוימים של היוצר. רק לעתים נדירות ניתן להפריד באופן מוחלט בין היצירה לבין היוצר שלה.
לדוגמה: ניתן לקבוע בוודאות כי שיר אשר נכתב על ידי משורר, חתום על ידיו ומבטא את עולמו הרגשי היא יצירה של המשורר. לעומת זאת, יש מספר תשובות לשאלה: "האם כיסא שהוכן על ידי נגר הוא יצירה?".
מידע רנדומלי על הביטוי "גורם":
מבחן חלוקה (נקרא גם סימן חלוקה סימן התחלקות או מבחן התחלקות) הוא דרך מהירה ונוחה לקבוע בבסיס מסוים מתי מספר שלם מסוים מתחלק במספר שלם a ללא שארית. מבחני החלוקה שונים זה מזה, בהתאם לטבעו העשרוני של המספר a, אך לכולם אותו עקרון: צמצום המספר הנבדק למספר פשוט יותר, על ידי חיסור מספר המתחלק ב-a. חלקם (כמו סימני החלוקה ב-2,3,4,5,11) נותנים גם את השארית וחלקם (כמו 7, 13) רק את העובדה שהמספר מתחלק או לאו.
להלן רשימה של מבחני חלוקה עבור המספרים הטבעיים הראשונים בשיטה העשרונית:
מספרים שאינם חזקות של מספרים אחרים או ראשוניים, פרט ל-10, לא מופיעים ברשימה וסימן התחלקותם הוא כדלקמן: אם המחולק מתחלק בכל הגורמים הראשוניים של המחלק, המחולק מתחלק גם במחלק. למשל, סימן ההתחלקות של-6 הוא התחלקות בשני גורמיו הראשוניים: 3,2.
באופן כללי, אם המספרים n,m זרים, כגון 3 ו-4, אז מספר מתחלק במכפלתם אם ורק אם הוא מתחלק בכל אחד מהם לעצמו. לכן סימן החלוקה ב-nm הוא שילוב של שני הסימנים. לדוגמה, המספר 216 מתחלק ב-12=3*4, מכיוון שהוא מתחלק ב-3 (סכום ספרותיו 9), וגם ב-4 (המספר 16 מתחלק ב-4).
המבחנים שניתנו לעיל למספרים 7, 13, 19, 23, 29, 31, אינם משמרים את השארית אלא מסוגלים רק לקבוע האם המספר מתחלק בו או לא. כדי לשמור על השארית ניתן לחלק את המספר המקורי לקבוצות שגודלן n כך שהמספר שבו רוצים לבדוק התחלקות מחלק את ולחבר אותן, וכך שוב ושוב עד שמקבלים מספר עם n ספרות ומטה. השיטה הזאת בדרך כלל לא יעילה לחישובים בעל פה, מאחר שהמספר שנותר בסוף התהליך עשוי להיות גדול.
מידע רנדומלי על הביטוי "רקדן":
רשימה של רקדנים.
דף קטגוריה זה כולל את 5 קטגוריות המשנה הבאות, מתוך 5 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
דף קטגוריה זה כולל את 6 הדפים הבאים, מתוך 6 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "טמא":
דיני הטומאה והטהרה בביתא ישראל היו מחמירים, והקפידו עליהן ביותר. הלכות אלו הראו כי ביתא ישראל התייחסו למקום מושבם כעיר קודש ואת עצמם למשרתים בו בדומה לאיסיים.
אנשי ביתא ישראל נהגו לטבול לאחר שנטמאו מכל טומאה: טומאת מת, נידה, יולדת, שכבת זרע, טומאת שרץ, נבלה וכן אחר כל מגע בגוי, בכליו או במאכלו. רבים מהם אף נהגו לטבול לאחר דריכה על צואת בהמה או חיה טמאה.
בנוסף, נהגו בני הקהילה לטבול בימי שישי ובימי חג ומועד כדי להיות טהורים ככל שניתן. השימוש התכוף של בני העדה במים לטבילה, הביא לכינויים על ידי גויי סביבתם, "בעלי ריח מים", וכן להקמת יישוביהם בקרבת מקורות מים.
במנהג ביתא ישראל, מי שנטמא על ידי מת לרבות אלו המטפלים במת מחויבים להיות במבנה מחוץ לכפר הנקרא "סוכת הטמאים" המוקפת אבנים במשך שבעה ימים. האוכל לטמא היה מוגש סמוך למבנה ולא מוגש מיד אל יד. ביום השביעי הטמא היה צם והיה מתגלח, מסתפר, נוטל ציפורניו, מכבס בגדיו ומטהר בנהר מספר פעמים. לפנות ערב היה מתקיים טקס טהרה על ידי שניים-שלושה קסים הכולל בתוכו התזת על הטמא מי חטאת ("מאימנך ווהה") שמקורו באפר פרה אדומה אשר פוזר על מים שנשאבו ממי מעיין, מהמים אלה, שנקראו מי חטאת, היזו על הטמא ביום השלישי והשביעי. נוהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 המאה הקודמת בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא איפשר שהייה מחוץ לכפר וכן חוסר באפר פרה אדומה, הפּרה האדומה האחרונה לצורך טיהור טמאי מתים נשחטה 1952. מקורה של הלכה זו היא מספר במדבר: