מצורות הממשל
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מצורות הממשל.
זוהי הגדרה בת 12 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: מונרכיה, אוליגרכיה, דיקטטורה, דמוקרטיה, ליברליזם, סוציאליזם, קומוניזם, תאוקרטיה, דמוקרטיה ליברלית מונרכיה חוקתית משטר צבאי, סוציאל דמוקרטיה.
מידע רנדומלי על הביטוי "מונרכיה":
מונרך הוא ראש המדינה במדינות בעלות משטר מונרכי. מונרך על פי רוב יורש את תפקידו, אך לעתים נתפס תפקיד זה בהפיכה, וישנם גם מקרים בהם נבחר המונרך. המונרך שולט עד מותו, אלא אם הוא מופל ותפקיד המונרך נלקח ממנו. בדרך כלל שולט המונרך בצורת שלטון יחיד. כיום ישנן מונרכיות בהן למונרך כוח אבסולוטי (ר' מונרכיה אבסולוטית), אך ישנן גם מונרכיות בהן המונרך מוגבל במערכת חוקים וזו נקראת מונרכיה חוקתית. ישנן גם בעת המודרנית מונרכיות בהן לשליט תפקיד סמלי יותר ופחות קבלת החלטות או שליטה בפועל.
המילה "מונרך" באה מהביטוי היווני "monos archein" שמשמעותו "שליט יחיד" ושהתייחס לשליט אבסולוטי ביוון העתיקה. עם הזמן נוספו מילים כמו אוטוקרט או דיקטטור שגם הן מתארות שליט יחיד, והמילה מונרך כיום מתייחסת לרוב למערכת מסורתית של שלטון מורש.
המילה "מלך", כצורתה העברית הנפוצה של המילה מונרך, מגיעה מן השפה האכדית, שם הוא נקרא malku או־maliku. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.
רוב המונרכים גדלים בתוך משפחת מלוכה בתוכה הם לומדים על חובותיהם העתידיות ומורישים את כתרם עם מותם לאחד מחברי אותה משפחה, בדרך כלל לבן הבכור. כתוצאה מכך רוב המונרכיות היציבות נשלטות במשך מאות שנים על ידי משפחת מלוכה אחת.
מידע רנדומלי על הביטוי "אוליגרכיה":
"כלל הברזל של האוליגרכיה" נוסח על ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס בספרו "מפלגות פוליטיות". לפי כלל זה, היווצרות אוליגרכיה בארגונים המתנהלים באופן דמוקרטי היא בלתי נמנעת, והיא תוצאה של סיבות טכניות. מיכלס ניסח כלל זה לאחר מחקר שערך בארגונים סוציאליסטים ואיגודים מקצועיים באירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.
הכלל נוצר עקב סיבות רבות:
מיכלס טוען כי לאוליגרכיה אינטרסים משלה הנוגעים בעיקר לשימור והגדלת כוחה היחסי, אינטרסים שאינם תואמים במקרים רבים את מטרות הארגון ואת תועלת החברה הדמוקרטית בהם פועלים הארגונים. דוגמה עיקרית לאינטרס כזה הוא שמרנות הארגון, בשלה נוטים ארגונים עם הזמן לשמרנות-יתר (לעתים על חשבון מטרות הארגון).
על-פי מיכלס, כלל הברזל של האוליגרכיה טבוע בקיום האנושי ואינו ניתן לביטול, אך ניתן לצמצום.
מיכלס טוען, כי קיימים בחברה תהליכי נגד, אותם יש לחזק על מנת לצמצם תהליך זה. מיכלס ממעט לציין מהם המנגנונים הללו. אך ניסיונות חקיקה ברחבי העולם ותהליכים ארגוניים שונים, הראו יכולת לשמר ארגונים יותר דמוקרטיים.
לבד מחשיבותו של כלל הברזל של האוליגרכיה עבור התארגנות דמוקרטית, טוען מיכלס כי קיימת השלכה נוספת שלו על מה שמכונה "המאבק הסוציאליסטי". לפי מיכלס, היווצרות אוליגרכיה שכזו תלויה גם באופיו של מאבק זה: הצורך באיחוד כוחות יוצר יתרונות עבור התנהלות ריכוזית של הארגונים הסוציאליסטים. לאור זאת, היווצרות אוליגרכיה חזקה משרתת את המאבק. תהליך זה מתעצם ככל שהאוליגרכיה הולכת ומתקבעת: כל התנגדות אליה, הופכת להתנגדות למאבק עצמו.
מידע רנדומלי על הביטוי "דיקטטורה":
אבסולוטיזם פוליטי (גם "מונרכיה אבסולוטית") הוא צורת שלטון בה כל סמכויות המדינה נתונות תחת שלטון אדם אחד באופן מוחלט (מהמילה הלטינית absolvere או absolutus שמשמעותה למחול או לפטור, כלומר השליט פטור מלציית להוראות החוק או יש למחול לשליט אם הוא עובר על החוק), והוא אינו חולק את השלטון עם אף גורם אחר (כמו אצולה או כנסייה).
משטרים אוטוקרטיים שיש בהם שליט אחד הם דוגמה לאבסולוטיזם פוליטי. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם – השלטון מהגדרתו אינו דמוקרטי או שוויוני. דוגמה לאוטוקרטיה היא ספרד תחת שלטונו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו בין שנות ה-30 לשנות ה-70 במאה ה-20. בימינו אוטוקרטיה משמשת מושג נרדף לדיקטטורה, אף-על-פי שהיא מציינת כל סוג של שלטון יחיד, כולל מונרכיה (מלוכה).
מונרכיות בהן למונרך עדיין יש בכוח אבסולוטי בימינו כוללות את ברוניי, סווזילנד, עומאן, ערב הסעודית,קטר וקריית הוותיקן.
יש הטוענים כי טורקיה, לאחר משאל העם בטורקיה ב-2017, הפכה לאוטוקרטיה אשר בראשה עומד רג'פ טאיפ ארדואן.
תומאס הובס, אחד מהפילוסופים הדוגלים בשיטה זו, האמין, כחלק מהפילוסופיה שלו על אודות "חוק הטבע", כי שליטים אבסולוטיים מופיעים בכפוף לדחפים היסודיים ביותר של האדם. לפי טענתו, לא ייתכן סדר חברתי ללא ויתור על הכוח לידיו של אדם יחיד שיפעל לריסון אלימות ומגמות אנטי-חברתיות של אנשים. יש לציין, שהובס לא טען כי הכוח השולט יהיה האל, אלא אדם בעל סמכויות שיוצא מן המדינה והוא אחראי לביטחון האישי של כל פרט. אותה התאגדות של מדינה שבה מוותר היחיד על חלק מזכויותיו על מנת שכל היחידים יוכלו לחיות בשלום, נקראת, על פי הובס, "לויתן".
מידע רנדומלי על הביטוי "דמוקרטיה":
בחירות הן מוסד חברתי בו חברי ציבור מסוים מכריעים בנקודת זמן מוגדרת על חלוקת כוח חברתית בין מספר מועמדים אשר יכולים להיות אנשים בודדים או קבוצות מאורגנות. תוצאת הבחירות היא חלוקה של תארים ותפקידים בין המועמדים על בסיס רצונות ציבור הבוחרים.
ישנן שיטות רבות לקיים בחירות. כל שיטה כוללת חישוב מתמטי זה או אחר של התוצאות, המבטא את רצונו המשוקלל של הציבור. יחידת החישוב עליה מתבססים היא לרוב הקול (הזכות של אדם יחיד להשתתף בבחירות).
הבחירות במדינות שונות ולמוסדות שונים נבדלות מכמה היבטים עיקריים, הכרוכים זה בזה:
לכל שיטה עשויים להיות כלי בחירה רבים, הקובעים את מכלול הדקויות בתהליך. לשיטות הבחירה השונות השפעה רבה על המערכת הפוליטית. בפרט, בחירות יחסיות מאפשרות ייצוג טוב יותר של מכלול הדעות בציבור, אך גורמות לעתים קרובות לאי-יציבות פוליטית, ואילו לבחירות רובניות תוצאה הפוכה – רמת היציגות המתקבלת נמוכה אך המערכת הפוליטית יציבה יותר.
בחירות, כאשר הן חופשיות, שוות והוגנות, הן סממן הכרחי של דמוקרטיה, שכן קיים בהן ביטוי למרבית הערכים הדמוקרטים.
עם זאת, לא כל משטר שמתקיים בו תהליך בחירות הוא דמוקרטיה.
מידע רנדומלי על הביטוי "ליברליזם":
הדמוקרטיה הליברלית היא צורת ממשל המבוססת על דמוקרטיה ייצוגית הכוללת הגבלת כוחם הפוליטי של הנציגים הנבחרים בה על ידי הרוב, באמצעות הכפפתו לשלטון החוק ולערכי יסוד, במטרה להגן על זכויות האזרח. עקרונות השיטה מעוגנים לרוב בחוקה או חוקי יסוד הקובעים את ההגנה על זכויות אדם בסיסיות וכן בלמים ואיזונים בין הרשויות השונות במערכת הפוליטית, המונעים ריכוז כוח רב מדי בידי רשות שלטונית אחת בלבד. הדמוקרטיה הליברלית משתדלת שלא להתערב בחייהם הפרטיים של האזרחים יותר מהדרוש והיא שמה דגש על חופש (חופש הביטוי, חופש דת, חופש התנועה וכו'…)
אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה
קלפטוקרטיה
הדמוקרטיה הליברלית אינה רואה בשלטון הרוב את הערך הפוליטי העליון. בדמוקרטיה הליברלית שלטון הרוב נסוג מפני ההגנה על זכויות הפרט וחירויותיו. בדמוקרטיה הליברלית הרוב, גדול ככל שיהיה, אינו יכול לפגוע בזכויותיו המוגנות של היחיד, זאת בניגוד לדמוקרטיה רפובליקנית, הרואה בסקטוריאליות ובאינדווידואליזם איום על המדינה, ולכן מחלישה את ההגנה על זכויות הפרט. חשש זה מפני מה שכינו אלכסיס דה טוקוויל וג'ון סטיוארט מיל "עריצות הרוב" מובטח באמצעות השילוב בין דמוקרטיה ייצוגית, ובין קיומה של חוקה, קיומם של בלמים ואיזונים והפרדת הרשויות המאפיינים את הדמוקרטיה הליברלית.
מידע רנדומלי על הביטוי "סוציאליזם":
אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה
קלפטוקרטיה
קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית המתבססת על האידאולוגיה המרקסיסטית ובה רוב מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות מוסדות חברתיים, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום המניפסט הקומוניסטי מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו בידי השיטה הקפיטליסטית. הקומוניזם שואף להביא, לבסוף, לחברה נטולת ממשלה ומעמדות, אך שלב חשוב בדרך למטרה זו הוא הנהגת מדינה סוציאליסטית בה ההון נמצא בבעלות הממשלה. ניסיונות עבר ליישום הקומוניזם לא הגשימו את ייעודם האידאולוגי להתקיים ללא ממשלה ומעמדות, לכן יש הנוהגים לומר כי "קומוניזם אמיתי" מעולם לא נוסה.
הקומוניזם בגרסתו הבולשביקית היה שאיפתו של המשטר הסוציאליסטי אשר הונהג ברוסיה במהפכה שבוצעה בשנת 1917 עד להתפרקות ברית המועצות בשנות התשעים. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכו גם מדינות מזרח אירופה לקומוניסטיות, כולן, למעט יוגוסלביה, בכפייה של שלטונות ברית המועצות. קובה, השוכנת בים הקריבי, הפכה לקומוניסטית בעקבות מהפכה שהונהגה בידי פידל קסטרו וארנסטו צ'ה גווארה.
מידע רנדומלי על הביטוי "קומוניזם":
קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx; 5 במאי 1818 – 14 במרץ 1883) היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני ממוצא יהודי. עבודתו של מרקס בכלכלה הניחה את היסודות להבנת יחסי הכוחות בשוק: הציבור, העבודה וההון, והשפיעה על מספר רב של תורות כלכליות. מרקס פרסם מספר ספרים בחייו, כשהמפורסמים ביותר הם המניפסט הקומוניסטי (1848) והקפיטל (1867-1894).
מרקס נולד למשפחה אמידה ממעמד הביניים בעיר טריר שבפרוסיה, ולמד באוניברסיטאות בון והומבולדט שבברלין, שם נחשף לרעיונות ההגליאניים הצעירים. לאחר לימודיו, עבד כעיתונאי בעיר קלן, והחל לעבוד על פיתוח התאוריה שלו במטריאליזם דיאלקטי. מרקס עבר לפריז בשנת 1843, וגם שם עבד ככתב במספר עיתונים. שם פגש את פרידריך אנגלס, חבר קרוב שליווה אותו ושיתף עמו פעולה במשך שנים רבות. בשנת 1849 הוא גורש ועבר ללונדון, יחד עם אשתו וילדיו, ושם המשיך לעבוד ולפתח את התאוריות שלו בנושאי סוציולוגיה וכלכלה. שם גם החל לדרוש בחוצות בעד הסוציאליזם והיה לאחד מחשובי החברים באינטרנציונל הראשון.
על פי התאוריות של מרקס בנושאי חברה, כלכלה ופוליטיקה – הידועות יותר כזרם המרקסיזם – החברות האנושיות מתפתחות דרך מלחמת מעמדות: קונפליקט בין המעמד השולט, שמחזיק בתוצר ובהון, והמעמד הנשלט, שמספק את כוח העבודה והייצור. מרקס סבר שקפיטליזם היא "דיקטטורת הבורגנות", וששיטה זו מועדפת על ידי המעמדות העשירים למען טובתם האישית. מרקס סבר שכמו מערכות סוציו-אקונומיות קודמות, גם הקפיטליזם תדעך בתהליך של הרס עצמי ותוחלף על ידי שיטה חדשה, הסוציאליזם. טיעונו של מרקס היה שהיחסים העוינים בין המעמד הבורגני ומעמד הפועלים יובילו בסופו של דבר ל"מרד" מצד המעמד העובד וצבירת כוח פוליטי, שיוביל לדיקטטורה של הפרולטריון, ושבסופו של דבר תתפתח חברה חסרת מעמדות – סוציאליזם או קומוניזם, אחווה חופשית של אנשים יצרנים. מתוך שכנוע עמוק שאין מנוס מסוציאליזם או קומוניזם, מרקס לחם למען החלתן בחברה, וקרא הן לאנשי רוח והן לכל מי שהרגיש חלק ממעמד הפועלים לקחת חלק במהפכה מאורגנת, שתפיל את השיטה הקפיטלסטית ותוביל לסדר סוציו-אקונומי חדש.
מידע רנדומלי על הביטוי "תאוקרטיה":
קיסרופאפיזם (הלחם מילים של קיסרות ו-papa – פאפא במובן אפיפיורות) הוא מקרה פרטי של תאוקרטיה. משטר בו יש מיזוג בין סמכות הממשל החילוני עם הסמכות הרוחנית של הכנסייה הנוצרית, ברוב המקרים שאליהם מתייחס המושג מתקיים משטר פוליטי בו השלטון החילוני שולט על ההיררכיה הכנסייתית וכך השליט (הקיסר) יכול להתערב גם בקביעת דוגמות ובענייני אמונה. בשאר המקרים מדובר על כך שמוסדות הכנסייה שולטים על המדינה באמצעות הקיסר הנמצא בשליטתם.
ביישום מלא של קיסרופאפיזם, ראש השלטון המדיני (קיסר) הוא גם ראש ההיררכיה הדתית (אפיפיור) וכך היה גם בתרבויות רבות בהן השליט האזרחי העליון עמד מעל כהן הדת הראשי.
דוגמה ליישום המושג נעשתה בזמן אפיפיורות אביניון, כאשר המלכים הצרפתים שלטו למעשה על הכנסייה, היו מעורבים בבחירת האפיפיור, שסר למרותם ונטלו חלק מרכוש והכנסות הכנסייה.
בשנת 1122 נחתם הסכם וורמס ששם קץ למאבק האינווסטיטורה בין הקיסר והאפיפיור סביב נושא מינוי הבישופים ומאז הוגבלה אפשרותם של מלכי המערב להתערב בבחירת נושאי תפקידים בכירים בכנסייה ומכאן שהוגבלה אפשרותם למנות איש דת שיסור למשמעתם.
הכנסייה האנגליקנית נוסדה כאשר אנגליה פרשה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16. סיבת הפרישה הייתה רצונו של המלך הנרי השמיני הנשוי לקתרין מאראגון שלא יכלה כבר ללדת, להינשא לאן בוליין ממנה קיווה לקבל בן יורש. הכנסייה הקתולית התנגדה לגירושים והאפיפיור קלמנס השביעי לא אפשר לו להכריז על נישואיו כבטלים מלכתחילה, ולכן גרם המלך לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה והעמיד את עצמו בראש הכנסייה האנגליקנית. תומאס קרומוול היה אחד התומכים הבולטים בהצעה להפוך את המלך הנרי השמיני לראש הכנסייה האנגליקנית ועזר להעביר את "חוק העליונות" שמיסד מעמד זה בפרלמנט.
מידע רנדומלי על הביטוי "סוציאל דמוקרטיה":
סוֹצְיָאל-קָפִּיטָלִיזְם (קפיטליזם חברתי), היא תאוריה או עמדה פוליטית או פילוסופית, או כלכלית. לפי הסוציאל קפיטליזם, השיטה הקפיטליסטית אינה סותרת מטבעה את מטרותיו של הסוציאליזם (אשר נתפסות לרוב בידי כלכלנים כגישות מנוגדות). בבסיס הקפיטליזם החברתי, עומדת הנחה שהשווקים פועלים באופן המיטבי (תפוקתם ממוקסמת) כאשר קיים ניהול של מקרו-כלכלה בידי השלטונות. הקפיטליזם החברתי מציב תמיכה חברתית-כלכלית איתנה לעניים, וכן משפר את תפוקת השוק. בנוסף, על ידי הפחתת עוני, ישנה השתתפות רבה יותר של רבדים רבים יותר באוכלוסייה בשוק ההון. לפי עקרונות הסוציאל-קפיטליזם, קיומה של תמיכה כספית בשוק מצד הממשלה, ואפילו מצד חברות פרטיות, יכול להוביל לתוצאות כלכליות טובות יותר בכלכלת המדינה. מקרה דומה היה בהתערבות ובחסויות מצד הממשלות באינטרנט, אשר היה מתקשה לשגשג אילו היה מתפתח ללא הכוונת יד מנחה.
בתחילת שנת 2009, ראש ממשלת אוסטרליה, קווין ראד קרא לגישה כלכלית חדשה אותה הוא כינה "קפיטליזם סוציאלי", הכולל:
מערכת של שווקים פתוחים, (אשר) באופן חד משמעי מוסדרת על ידי מדינה אקטיביסטית, וכזו שבה המדינה מתערבת כדי להפחית את חוסר השוויון הקיצוני ששווקים תחרותיים ייצרו באופן בלתי נמנע