מראשי תנועת העבודה בא"י
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מראשי תנועת העבודה בא"י.
זוהי הגדרה בת 23 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: הוז, דב הוז.
מידע רנדומלי על הביטוי "הוז":
דב הוז (19 בספטמבר 1894 – 29 בדצמבר 1940) היה מראשי תנועת העבודה, ממייסדי ארגון "ההגנה" ומחלוצי הטיס העברי בארץ ישראל.
הוז נולד בעיר אורשה (Орша) שבפלך מוגילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז ויטבסק בבלארוס) לברוך ושרה, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1906. אביו שהיה מחנך במקצועו החל ללמד בבאר טוביה ואילו אמו פתחה פנסיון ביפו על מנת שילדיהם יוכלו ללמוד בעיר. יותר מאוחר קיבל אביו משרת הוראה בבית ספר תחכמוני.
הוז היה בוגר המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה". החל משנת 1909 היה חלק מחבורה שארגנה את השמירה על העיר תל אביב. לחבורה זו שכונתה "ארבעת הגיסים" השתייכו גם: שאול אביגור, אליהו גולומב ומשה שרת.
בין השנים 1913–1914 עבד כפועל בקבוצת דגניה (לימים דגניה א'). במלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא העות'מאני, נשלח לבית הספר לקצינים באיסטנבול, סיים את הקורס ושירת כקצין. במהלך הלחימה שהה בדמשק שם פגש את אביו, שבא לבקרו. לאחר אותה פגישה נפטר אביו בדרכו חזרה הביתה. הוז קיבל חופשת אבל אך לא שב ממנה אל יחידתו ובחר לפעול בקרב היישוב היהודי בארץ. על מעשהו זה נידון למוות. הוז נמלט שוב, בתחילה לתל אביב הנטושה ואחר כך לדרום הארץ, שכבר נכבש על ידי הבריטים, וכך ניצל מעונשו. היה ממארגני ההתנדבות לגדוד הארצישראלי.
מידע רנדומלי על הביטוי "דב הוז":
ראשית התעופה העברית בארץ ישראל הייתה תלויה תלות מוחלטת בהתפתחות הכוח האווירי שנועד להגנת היישוב העברי בארץ ישראל, משום שבמאבק על "המדינה בדרך" לא היה מקום לקדם את התעופה האזרחית, אלא רק את התעופה הביטחונית. תקופת ה"בראשית" של התעופה העברית הייתה במחצית הראשונה של המאה העשרים, בעיקר בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העצמאות.
תהליך התפתחות הזרוע האווירית בראשית דרכה פעל בשני צירים – ציר ההתפתחות המעשית וציר ההתפתחות התפישתית. מצד אחד נבנה הכוח האווירי על מטוסיו, טייסיו, בסיסיו ותשתיותיו, ומצד שני הוטמעה ההכרה בכוח האווירי ככוח חיוני בעל יכולת הכרעה בקרב וככוח הדורש התייחסות מיוחדת לצרכיו הייחודיים.
המטוסים הראשונים לנחות בשמי ארץ ישראל היו שני מטוסים צרפתיים אשר התחרו בניסיון להיות הראשונים לבצע מסע באווירון מפאריס ועד קהיר. ז'ול ודרינס (Jules Vedrines) זכה בתחרות ובמסגרת מסעו נחת ביפו בדצמבר 1913. חברי הצוות השני, הטייס מרק בונייר (Marc Bonnier) והמכונאי יוסף ברנייר (Joseph barnier) היו הראשונים לנחות בירושלים (לשם הגיעו ב-31/12/1913). בעקבות הצלחת מסעות אלו ניסו טייסים עותמאניים לבצע מסע אווירי מאיסטנבול למצרים. שני המסעות הראשונים כשלו, לאחר שהמטוס הראשון התרסק סמוך לצמח ב-27/2/1914, והמטוס השני התרסק לאחר המראה מיפו עשרה ימים מאוחר יותר. הניסיון השלישי שנערך על ידי הטייסים סלים ביי וקמל ביי הצליח והסתיים בנחיתה באלכסנדריה שבמצרים במאי 1914.