הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: משבעת המינים.
זוהי הגדרה בת 12 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: גפן, זית, תמר, חיטה, שעורה, רימון .
מידע רנדומלי על הביטוי "גפן":
קברנה סובניון (Cabernet Sauvignon) הוא זן ענבים אדום, שמקורו באזור בורדו שבצרפת. זן ענבים זה, הנחשב לזן אציל, הוא הענב הראשי ברבים מיינות בורדו, והוא נשתל ברוב אזורי ייצור היין ברחבי העולם על אף זמן ההבשלה הממושך והיבולים הנמוכים.
כמו כל זני ענבי היין האצילים שייך זן זה למשפחת הוויטיס ויניפרה, ומחקרים גנטיים משנת 1997 קבעו שהוא הכלאה בין זני קברנה פראן וסוביניון בלאן.
קליפתו העבה של הענב מתבטאת ברמות גבוהות של טאנין המעניק ליינות המבוססים על הזן גוף מלא, צבע עמוק (מקורו בהשריית היין עם הקליפות במהלך תהליך הייצור) ופוטנציאל יישון.
לזן יש ארומה אופיינית, ביינות העולם הישן ובמיוחד אלה מבורדו ארומה זו מתאפיינת בניחוחות סיגליות, קסיס, ארז ותבלינים. לעתים יינות העולם החדש חולקים ניחוחות אלה אך בדרך כלל מאפילים עליהם ניחוחות שוקולד, אלון, פירות יער, פלפל ואדמה כאשר ביינות אוסטרליה ובייחוד אלה מאזור קונאווארה מורגש ריח חזק של אקליפטוס. האקלים משפיע רבות על הארומה וכך באזורים חמים נפוצים ניחוחות פירות היער כמו קסיס ודובדבן בעוד שבאזורים קרירים הניחוחות עשבוניים ו"ירוקים" יותר כמו אקליפטוס ופלפל ירוק.
מידע רנדומלי על הביטוי "זית":
בית בד הוא מפעל ליצירת שמן זית.
מקורו של השם הוא בקורת העץ (בד) האופקית שהייתה מותקנת בגרסתו הקדומה, ושימשה כזרוע ההנעה של מכונת הסחיטה של הזיתים.
עצירת השמן התבצעה בדרך כלל על ידי שימוש בשתי אבנים גדולות המונחות זו על גבי זו. האבן הראשונה, המכונה "ים" או "מפרכה", צורתה כקערה גדולה ושטוחה. במרכזה ניצב מוט עץ ארוך, עליו מורכב ציר. הציר עובר דרך האבן השנייה, הטוחנת, המכונה "ממל". אל ציר האבן הטוחנת נהגו לרתום בהמה בדרך כלל חמור. הבהמה צעדה קדימה במעגלים ועם תנועתה סביב הים, הסתובב הממל וכתש זיתים. לאחר כתישתם התבצעה פעולת סחיטה באמצעות מערכת נפרדת.
זיתים כתושים הועברו ל"עקלים", הם סלים קלועים חבל או סיבים. הסלים הונחו במכבש ייעודי ובסיבובו לחץ את הסלים וסחט מן הזיתים נוזל. שיטה נוספת לסחיטה הייתה הנחת קורת העץ כבדת המשקל על הסלים. בפעולה זו שימשו הסלים כמסננת. השמן והמוהל (נוזל נוסף בלתי שמנוני המצוי בזית) טפטפו החוצה ואילו הגלעינים, הקליפה ושאר הפסולת שנקלעה בין הזיתים נותרה בתוך הסלים. פסולת זו כונתה במשנה "גפת" ושימשה להאכלת בהמות ולהסקה.
השמן הנסחט נזל אל בור איסוף שמן הנקרא "עוקה". לאחר מספר ימים בהם צף השמן מעל המוהל, הופרדו הנוזלים לכלים שונים. בתי בד רבים נמצאו באתרים ארכאולוגיים ברחבי הארץ. הימצאותם מעידה על תפוצתו הרחבה של הזית ונלמדה שיטת עצירת השמן העתיקה, שממנה התפתחה השיטה המודרנית. עקרונות עצירת השמן נותרו דומים. ההבדל הוא בעיקר במכשור הטכנולוגי הקיים לפעולה זו.
מידע רנדומלי על הביטוי "תמר":
תמר מצוי (שם מדעי: Phoenix dactylifera) הוא מין בסוג תמר שבמשפחת הדקליים. התמר בארץ ישראל הוא עץ תרבות הגדל בעיקר באזורים חמים. כל חלקיו משמשים את האדם. התמר נמנה עם שבעת המינים.
האדם מוצא שימוש לכל חלקיו של עץ התמר: העלים משמשים כגג לסוכות (הן בחג והן אצל נוודים במדבר) הפירות לאכילה ולהכנת יין תמרים ודבש תמרים, סנסיני התמר (שעליהם תלויים הפירות) משמשים לטאטוא וקליעת סלסלות, הגזע משמש לבניין וקירוי ואף ניתן להשתמש בו כשוקת לצאן, לאחר שתוכו מרוקן. הזן "דרי" ידוע בלולבים המהודרים שלו, המשמשים למצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.
מטע התמרים הגדול בישראל נמצא בקיבוץ טירת צבי, בעמק בית שאן. גם בעמק הערבה יש מטעי תמרים גדולים. כיום רוב היצוא של תמר מג׳הול גדל בבקעת הירדן כ-20 אלף דונם, הם ידועים באיכות הגבוהה שלהם.
פרי התמר נאכל לח או יבש, טעמו מתוק מאוד וצורתו מאורכת. הסירופ המופק ממנו נקרא סילאן ומשמש בעיקר לתיבול מנות אחרונות ועוגות. איסוף הפירות מהעצים נקרא "גדיד תמרים".
פרי התמר לא נזכר במפורש בשבעת המינים. עם זאת, הפרשנים המסורתיים של התלמוד מפרשים את ה"דבש" השביעי שבשבעת המינים כדבש תמרים.
מידע רנדומלי על הביטוי "חיטה":
כֻּסְמִין או חיטת הכוסמין (שם מדעי: Triticum spelta) באנגלית spelt היא מין הקסאפלואידי של חיטה, ששימש כמזון בסיסי בחלקים של המזרח התיכון ואירופה מתקופת הברונזה עד ימי הביניים, עד שפינה את מקומו לחיטת הלחם (Triticum aestivum), שאותה קל יותר לגדל ולעבד. הכוסמין משווק בימינו כמזון בריאות, בהיותו מכיל אחוז גבוה יותר של חלבון מאשר חיטת הלחם, וכן כמות גדולה של סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים.
בהלכה היהודית הכוסמין נמנה עם חמשת מיני דגן, שנקבעו להם דינים מיוחדים. אולם הכוסמין שבהלכה אינו המין הקרוי בשם זה כיום (אשר לא היה מוכר בארץ ישראל בעת העתיקה), אלא כנראה חיטה דו-גרעינית (Triticum dicoccum), מין טטראפלואידי שהיה בשימוש בארץ ישראל עוד לפני תקופת בית ראשון, והוא קרוי באנגלית emmer wheat ובגרמנית Emmer. זן עתיק מאוד של חיטה זו התגלה באזור ראש פינה בתחילת המאה ה-20.
על-אף הדמיון בשם, הכוסמין אינו קרוב משפחה ואינו דומה לכוסמת.
מידע רנדומלי על הביטוי "שעורה":
דף קטגוריה זה כולל את 4 קטגוריות המשנה הבאות, מתוך 4 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
דף קטגוריה זה כולל את 42 הדפים הבאים, מתוך 42 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "רימון ":
רימון מצוי (שם מדעי: Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.
פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר באופן נרחב מאז העת העתיקה, הודות לחיי המדף הארוכים שלו, לטעמו ולסגולות הרפואיות שיוחסו לו. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל הקושי בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם מחקרים מאוחרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, החל מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם, ולפיתוח מתקנים שונים המקלים על פריטתו.
הרימון נמנה עם שבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.
הרימון הוא עץ נמוך או שיח המגיע לגובה כ-3 מטרים. עליו מסורגים, מאורכים ומבריקים, וקצות ענפיו נוקשים ומחודדים ולכן דוקרניים. בחורף משיר הרימון את עליו ובתחילת האביב הוא שב ומלבלב. העלים הצעירים אדמדמים ומשנים את צבעם לירוק כחודש לאחר הלבלוב. בתחילת הקיץ (בחודשים מאי – יוני) פורח הרימון. פרחיו האדומים ערוכים במקבצים של שניים עד ששה, ומכילים 5–9 עלי כותרת באורך כ-3 סנטימטר, העולים מתוך גביע נוקשה דמוי כד ששוליו מפוצלים למספר שיניים מפושקות, כמעין כתר.