משורר ופילוסוף יהודי בספרד בימי הביניים
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: משורר ופילוסוף יהודי בספרד בימי הביניים.
זוהי הגדרה בת 39 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: אבן גבירול , שלמה אבן גבירול.
מידע רנדומלי על הביטוי "אבן גבירול ":
רבי שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל (1021–1058) היה משורר ופילוסוף יהודי בתור הזהב של יהדות ספרד.
נולד במאלגה שבדרום ספרד, חי תקופה ארוכה בסרגוסה, משם עבר לגרנדה, ונפטר בוולנסיה. בחייו סבל מתחלואים שונים, ובעיקר ממחלת עור קשה, ונפטר בגיל צעיר. רבים משיריו עוסקים בייסורים שעברו עליו. כך, לדוגמה, בשירו "כאבי רב" הוא הצהיר: "כאבי רב ומכתי אנושה, וכוחי סר ועצמותי חלושה, ואין מנוס ואין מברח לנפשי, ואין מקום תהי לי בו נפישה". כדרך משוררים רבים בתקופתו מצא לו אבן גבירול פטרון שדאג למחייתו, יקותיאל אבן חסאן, ובמות פטרונו נשא עליו אבן גבירול קינות.
שלמה אבן גבירול לא מיעט בערך עצמו. פעמים רבות כתב על מעלתו בחכמה ולעתים אף בהשוואה לבני דורו – "והנני בשש עשרה שנותי, וליבי בָן (=קנה בינה) כלב בן השמונים", "בין כל פתלתול וסכל ליבו כלב תחכמוני".
אבן גבירול הוא היחיד מבין הפילוסופים היהודיים שהאריך לבסס את התפיסה הנאופלטונית המטאפיזית. הוא כתב חיבור פילוסופי חשוב בשם מקור חיים (ידוע בשמו הלטיני: Fons Vitae) העוסק במטפיזיקה. הספר עוסק בחלוקה בין חומר וצורה, ובנקודות מסוימות הוא חולק על אריסטו. על פי הספר, בכל הבריאה ישנו חומר משותף שהצורה מחלקת. אף לשכלים הנבדלים יש חומר וצורה. עד לחומר הקדמון הנושא את הצורה החומר הוא הפוטנציאל והצורה היא הדינמיקה. אבן גבירול מבסס את המיצוע של שכל-נפש-טבע. מקבל את יצירת יש מאין, ואותו "יש" הוא ממוצע בין סופיות בזמן לבין אינסופיות. הרצון עומד בין הבורא לבין הנברא. הספר נלמד רבות בקרב הסכולסטיקה הנוצרית והשפיע רבות על מלומדים נוצריים. הספר השתמר בלטינית בלבד, בקרב הכנסייה, ומחקריו של החוקר שלמה מונק שהוכיחו שהספר נכתב בידי אבן גבירול עוררו סנסציה.
מידע רנדומלי על הביטוי "שלמה אבן גבירול":
שירת ימי הביניים של יהדות ספרד היא שירה שנכתבה בעברית על ידי יהודים מספרד המוסלמית, אל-אנדלוס, בתקופת ח'ליפות קורדובה 912 עד 1031. יש המתייחסים לשירה כסוגה על פי מאפיינה הצורניים והתוכניים ולכן לא בהכרח שנכתבה במסגרת הזמנים המוזכרת, כמו כן לא הייתה מוגבלת לערי אנדלוסיה וזרחה ברחבי העולם המוסלמי, באיטליה ובצרפת. לשירים שנכתבו בתקופה זו מאפיינים כללים במבנה ובנושאים. מקובל שנושאי השירה נחלקים לשירת הקודש ולשירת החול כאשר שירת הקודש עוסקת באל ובדת וכיום מהווה חלק ממחזור התפילה בבית הכנסת ושירת החול עוסקת במגוון רחב של נושאים מחיי השגרה וההגות. שיריהם של משוררי ספרד זכו ללחנים רבים בכל תפוצות ישראל לאורך השנים וגם בתקופה המודרנית. ייחודה של שירה זו, שחוברה על ידי מי שעברית לא הייתה שפת אימם אלא בגדר לשון קודש ותפילה ובשגרתם דיברו ופעלו בערבית, כמו כן שורשיה הצורניים בשירה הערבית ואילו נושאיה ומושאיה מההווי של אותם משוררים כאנשים כיהודים וכיהודים החיים בגולה. כמו כן ראוי לציין כי שירת ספרד העברית לא פרחה על לוח חלק אלא נטועה בהתפתחות כלכלית ותרבותית שראשיתה במיסוד ישיבות התלמוד באנדלוסיה ואיתה העלאה תקדימית על הכתב של מחקר השפה העברית, ייסוד הדקדוק העברי, ולמשורריה תפיסה אסתטית שהייתה ריאקציונרית באופייה לשירה העברית שקדמה להם, המכונה גם שירת הפיוט הארצישראלי בעוד זה דגל בלשון חז"ל השטופה דרש ואלגוריה על חשבון הדיוק הלשוני והצורני השירה החדשה ביקשה לשוב ליסודות העברית במקרא, זניחת התואר "פיוט" שמקורו במילה היוונית "פואטיקה" לטובת התארים "שיר" "אשורר שיר במלחמה ערוכה", אברהם אבן עזרא ו"חידה" "לשוני חוד חידה", שלמה אבן גבירול, הם דוגמה לשיבה אל המקרא, אם כי לא מתוך ניכור להשפעה זרה ואף ניתן למצוא דוגמאות לשזירת השפה הערבית בשירה העברית לכדי שירה מעורבת, ייתכן מתוך תפיסה לשונית שלשפות אלה קירבה או מקור משותף (ראו אברהם אבן עזרא).