נסיגה, שיבה לאחור
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: נסיגה, שיבה לאחור .
זוהי הגדרה בת 18 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: חזרה , תסוגה, רגרסיה , הליכה לאחור, חוסר התקדמות, סדר הפוך .
מידע רנדומלי על הביטוי "חזרה ":
חזרה היא אירוע שמתרחש כהכנה לקראת הופעה. הוא מתקיים כצורה של תרגול, על מנת להבטיח שכל הפרטים של הביצועים שלאחר מכן ערוכים ומוכנים כראוי ומתואמים ביניהם. השימוש הנפוץ ביותר בחזרות קיים בתחום אמנות הבמה, כהכנה לפני הצגה בפני קהל צופים.
חזרה גנרלית (על פי האקדמיה ללשון העברית: חֲזָרָה כְּלָלִית) היא החזרה האחרונה, בתום סדרה של חזרות. במהלכה מוצגת ההופעה בשלמותה, בהיקף מלא, בהשתתפות כל צוות השחקנים ושאר בעלי התפקידים (תאורנים, אנשי סאונד, נגנים וכדומה). בחזרה גנרלית בתיאטרון, השחקנים מופיעים בלבוש מלא (תלבושות, איפור, פיאות וכדומה), ועושים שימוש באביזרים אמיתיים. עבור מופע מוזיקלי, החזרה הגנרלית היא החזרה האחרונה לפני ההופעה.
בתיאטרון, אנסמבל שחקנים עורכים חזרות, כהכנה לקראת ביצוע הופעה או הופעות בפני קהל. בשלבים המוקדמים של תהליך ההפקה, החזרות המתרחשות איננן כוללות את ההיבטים הטכניים של ההופעה (כגון: תאורה, ציוד סאונד והגברה וכדומה), והן משמשות בעיקר כדי לסייע לשחקנים ללמוד את הדיאלוג ולגבש את אופן התנועות שלהם על הבמה.
חזרה טכנית היא חזרה המיועדת בעיקר לטכנאי התאורה והקול המעורבים בהוצאה לפועל של ההופעה, על מנת לאפשר להם, ולמנהל הבמה, לערוך חזרות בהיבטים הטכניים של ההופעה – מתי יש להדליק/לכבות אורות (ואילו), מתי יש להשמיע אפקטים קוליים, אילו חפצים (תפאורה, אביזרים וכדומה) צריכים להיות על הבמה (ומתי) – וזאת לצורך זיהוי תקלות ומציאת פתרונות. בדרך כלל, השחקנים לא עושים חזרות על סצנות שלמות במהלך החזרה הטכנית, אלא מבצעים דיאלוגים ו/או פעולות המשמשות את מנהל הבמה כנקודות ציון זמן – מתי יש לבצע פעולה טכנית מסוימת (או סדרת פעולות). חזרה טכנית מקוצרת כוללת, בדרך כלל, רק את סיקוונס הפתיחה והסיום של כל סצנה או מערכה.
מידע רנדומלי על הביטוי "תסוגה":
מייקל מוריס באלינט (באנגלית: Michael Maurice Balint; בהונגרית: Bálint Mihály, בגרמנית: Michael Balint, 3 בדצמבר 1896, בודפשט – 31 בדצמבר 1970, בריסטול) היה פסיכואנליטיקאי בריטי יליד הונגריה, נציג "האסכולה הבריטית העצמאית", ממפתחי תאוריית יחסי האובייקט, וממייסדי הרפואה הפסיכוסומטית והפסיכולוגיה הרפואית. ביוכימאי בתחילת דרכו. הגה את רעיון הטיפול ביחסי רופא-מטופל במסגרת קבוצות המוכרות כקבוצות באלינט, המיועדות לרופאים ולמרפאים אחרים. טבע את המונח ההתפתחותי "שבר בסיסי", ופיתח דרכי טיפול פסיכולוגי חדשות כשהגה שיטת טיפול פסיכואנליטי לטווח קצר וממוקד .
נולד בבודפשט בשם מיהאי מוריס ברגמן (Bergmann Maurice Mihály), בן בכור בין שני בניה של משפחה יהודית. אביו היה רופא כללי באחד מפרברי בודפשט. כילד התעניין באלינט בעבודת אביו, במיוחד ביחסים בין רופא ובין מטופליו.
בגיל 18 התחיל לימודי רפואה באוניברסיטת זמלווייס בבודפשט. בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ להפסיק את לימודיו ושירת בחזית, תחילה ברוסיה ובהמשך בדולומיטים. נפצע בחזית האיטלקית באגודל השמאלי, וחזר בשנת 1916 לבודפשט. סיים בתוך זמן קצר את לימודי הרפואה, כבר בשנת 1918. בערך באותה תקופה שינה את שמו לשם ההונגרי מיהאי באלינט, בניגוד לרצון אביו, ובד בבד המיר את דתו מיהדות לנצרות הליברלית היוניטריאנית.
מידע רנדומלי על הביטוי "רגרסיה ":
בפסיכואנליזה, רגרסיה או נסיגה היא מנגנון הגנה בו האדם חוזר להתנהגויות המאפיינות שלב מוקדם יותר בהתפתחותו, בו הוא חש נוחות וביטחון רגשי. הדבר עשוי להתרחש במצבים בהם האדם חש משבר מסוים בשלב ההתפתחות שלו, חוסר ביטחון וקושי להתמודד באופן המקובל והתואם את שלב ההתפתחות הבוגר יותר בו הוא נמצא כרגע. לפי התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, הדבר קורה כאשר עולים למודעות דחפים ומחשבות שהאדם חש חרדה רבה מולם ומתקשה להתמודד איתה, ולכן הוא נסוג לאחור, לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, בו הוא מדחיק דחפים ומחשבות אלו אל הלא-מודע, ויכול לחוש יותר ביטחון.
רגרסיה עשויה להתרחש באופן זמני או להימשך פרק זמן ארוך. היא עשויה לקרות תוך כדי ההתפתחות הראשונית של האישיות, במהלך הילדות. למשל, ילד בגיל חמש שנולד לו אח קטן, והוא חש שמירב תשומת הלב של הוריו כבר לא מופנית אליו, עשוי לחוש חוסר ביטחון וחרדה ואז לחזור מהשלב בו הוא נמצא בגיל זה (השלב הפאלי) לשלב קודם (השלב האנאלי), ולבטא התנהגויות רגרסיביות כגון הטלת שתן במיטתו ועיסוק בשליטה על הסוגרים בגופו, למרות שכבר הפסיק לעשות זאת.
התנהגויות רגרסביות עשויות להתרחש גם אצל מבוגרים, למרות שכבר סיימו את תהליך התפתחות האישיות המכריע בילדותם. למשל, אדם מבוגר שבמהלך תקופות מעוררות חרדה בחייו (כגון קידום בעבודה, מבחנים באוניברסיטה וכו') עשוי לצעוק ולרקוע ברגליו כשאינו מקבל משהו שהוא רוצה, או אדם שמעשן ואוכל בכמויות גדולות במצבי מצוקה (על פי תאוריית ההתפתחות של פרויד זוהי נסיגה לשלב הראשון בהתפתחות – השלב האוראלי, בו קיים עיסוק סביב האזור הארוגני של הפה).