סוג של קוף, ממיני הקופים
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: סוג של קוף, ממיני הקופים.
זוהי הגדרה בת 24 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: פרש, בבון, מקוק , גנון, שאגן, טמרין , גיבון, גורילה, מנדריל, מרמוסט, קפוצ'ין, שימפנזה , קולובוס גרזה, אורנג אוטן .
מידע רנדומלי על הביטוי "פרש":
פרש הוא אדם שמקצועו הוא רכיבה על סוסים שמקורו עוד בעת העתיקה.
בעולם כיום מתקיימים תחרויות של פרשים ואף קיימים הימורים חוקיים במדינות מסוימות. ישנם שני סוגי תחרויות:
פרש משטרה הוא שוטר רכוב על סוס או גמל. אלה משרתים עדיין במקומות נידחים וכן באזורים עירוניים בהם פעילותם היומיומית טקסית, אך הם משרתים גם בפעילות בתוך המון אדם. במצבים כאלה יש להם יתרון על שוטרים רגליים, מכיוון שיש להם מסה גדולה יותר והם נראים למרחוק, ובכך מפחיתים התפרעויות ומקלים על אזרחים הזקוקים להם למצוא אותם. גם הראות שלהם עצמם משופרת בגלל עמדתם הגבוהה. פרשים מועסקים גם בסיורים בפארקים ובטבע, מקומות בהם ניידות משטרה עשויות להיות רועשות מדי או בלתי מעשיות. פרשים משרתים גם כחלק מיחידות חיפוש והצלה.
מידע רנדומלי על הביטוי "בבון":
רַע (ידוע גם כרֶע, רה או רא) הוא אל השמש במיתולוגיה המצרית. רע היה אחד האלים הקדומים ביותר בפנתאון המצרי העתיק. עוד בימי הממלכה התחתונה, שם שימש כאל השמש וכאל המגן של בירת הממלכה והעיר העתיקה ביותר במצרים, הידועה בשמה היווני: "הליופוליס". החל מתקופת השושלת החמישית (שנת 2400 לפנה"ס), הועלה רע מדרגת אל עירוני לדרגת אל לאומי, ובשלב מאוחר יותר אוחדה דמותו עם זו של האל אמון, אלה של העיר תבאי, איחוד שיצר את אל-העל "אמוּן-רַע", אחד האלים הנכבדים והנערצים ביותר במצרים העתיקה. עוצמתו של אמון-רע הייתה כה גדולה, עד שבשלהי התקופה ההלניסטית-רומית במצרים הוא נתפס בידי תושביה היוונים והרומים כהתגלמות של האלים זאוס או יופיטר. מסיבה זו כינו היוונים את תבי בשם "דיוספוליס" ("עירו של זאוס"). רע נשאר האל הדומיננטי במהלך כל שנות קיומה של ממלכת המצרים, למעט תקופה קצרה בזמנו של הפרעה אחנתון, אשר הנהיג בממלכה דת מונותאיסטית במרכזה עמד האל אתון, שהיה למעשה השמש עצמה.
השמש היוותה בעיני המצרים את התגלמותו הממשית של רע, ולפעמים התייחסו אליה כעינו הפקוחה של האל. בתקופה מאוחרת יותר, כאשר אתום, אל הארץ, הפך לאל השמש השוקעת, החלו מתייחסים אליו כזהה לרע. חפרי, אל זוטר אשר תפקידו היה לדחוף מדי יום את השמש במסעה לאורך כיפת השמים, התמזג אף הוא במרוצת השנים עם האל רע והפך מאוחר יותר לפן זריחת השמש של האל. לבסוף החל רע לאבד מיוקרתו בעיני המצרים, שהחלו מעדיפים על פניו אל שמש נוסף – הורוס. כאשר נהיה הורוס חשוב מרע, הפכו המצרים את רע להתגלמות של הורוס אשר כונתה "רע-חראחתי" ומשמעה: "רע, הורוס של שני האופקים".
מידע רנדומלי על הביטוי "מקוק ":
מקוק ברברי או מָקוֹק גִּיבְּרַלְטָר (שם מדעי: Macaca sylvanus) הוא קוף מקוק חסר זנב. הוא נפוץ בהרי האטלס של אלג'יריה ומרוקו, בנוסף לאוכלוסייה קטנה בגיברלטר. המקוק הברברי הוא אחד ממיני קופי העולם הישן הידועים. זולת האדם, הוא הפרימט היחידי שחי בחופשיות באירופה. על אף שהמקוק הברברי הוא חסר זנב, הוא אינו כלול במשפחת ההומינואידים.
המקוק הברברי נחשב למקוק הקרקעי ביותר. אורכו כ-60 ס"מ משקלו הוא עד 15 ק"ג לזכרים ו-10 ק"ג לנקבות.
אורך חייו כשלושים שנה.
למקוק הברברי יש כיסי לחיים המכילים כמות מזון שתשביע אותו, כמו כן הוא בעל ניבים ונחן בלסתות עוצמתיות. והוא גם מצויד בפרוה עבה וסמיכה העוזרת לו לשרוד במקומות מושלגים.
את חייו הוא מבלה בקבוצות של 10 – 30 והזכרים שבקבוצה מגנים עליה בנחישות רבה.
לאחר הריון של 165 יום ממליטה האם ולד אחד שמשקלו כמאתים גרם, צבעו שחור והוא משתנה לאחר כמה חודשים. במקוק הצעיר מטפלים כל בני הקבוצה, כולל הזכרים, וכמו כן הם שומרים עליהם מכל משמר מפני עופות דורסים.
המזון של המקוק הברברי הוא פירות, עלים, קליפות ושורשים.
האוכולוסייה של המקוק הברברי נמצאת בירידה מתמדת בשל אובדן בתי הגידול בהרי האטלס. נכון ל-2008 הוערך מספר הפרטים בין 12,000 ל-21,000, כשמונים אחוז מהם חיים במרכז הרי האטלס שבמרוקו.
מידע רנדומלי על הביטוי "גנון":
קטגוריה זו כוללת את קטגוריית המשנה הבאה בלבד. (לתצוגת עץ)
דף קטגוריה זה כולל את 24 הדפים הבאים, מתוך 24 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "שאגן":
שאגן אדום ונצואלי (שם מדעי: Alouatta seniculus) הוא מין שאגן דרום אמריקאי, סוג של קוף רחב אף. הוא מצוי באגן האמזונס המערבי בונצואלה, קולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה, וברזיל. האוכלוסייה במחוז סנטה קרוז מסווגת כמין נפרד, שאגן אדום בוליביאני, מאז 1985.
יש דו-צורתיות זוויגית מעטה. אורכם של הזכרים נע בין 49-72 ס"מ, ושל הנקבות – בין 46-57 ס"מ. משקלם של הזכרים הוא 5.4-9 ק"ג, בזמן שהנקבות שוקלות בין 4.2 ל-7 ק"ג. לשאגן זנב ארוך שאורכו הוא בערך בין 49-75 ס"מ. הזנב כולו מכוסה בפרווה, למעט השליש התחתון בקצה הזנב המשמש לאחיזת ענפים. צבעם של שני הזוויגים הוא חום-אדמדם עמוק, וגוון הצבע משתנה עם הגיל. פניהם מוקפות פרווה ואפיהם קצרים.
עצם הלסת של השאגן האדום הוונצואלי גדולה, במיוחד גופה של הלסת. מיקומן של ארובות העיניים הוא בקדמת הראש, מה שמפנה מקום ללסת מורחבת ולעצם לשון גדולה. לשאגנים יש בולה מנופחת, שהיא "אריזה" גרמית שנמצאת באוזן התיכונה. זה הופך אותם יוצאים מן הכלל לעומת קופים רחבי אף אחרים.
קוף זה הוא פרימט שוכן יערות ופעיל יום שמבלה חלק גדול מזמנו בצמרות העצים. שיטת התנועה המועדפת עליו היא הליכה על ארבע ודילוגים מינימליים. הזנבות המאחזים שלהם גם מסייעים להם בזה בכך שהם נותנים להם גם תמיכה וגם יכולת אחיזה. כתוספת, לגפיהם יש דפוס אחיזה שמאפשר להם לנוע יותר טוב בעצים. אפשר להבחין בזה בידיהם על ידי המרווח בין האצבע השנייה לשלישית.
מידע רנדומלי על הביטוי "טמרין ":
טמרין חום-ראש (שם מדעי: Saguinus Fuscicollis) הוא מין של פרימט מסוג טמרין. תפוצתו באקוודור, קולומביה, פרו, בוליביה וברזיל. טמרין זה הוא המין הקטן ביותר בסוג טמרין. כמו שאר הטמרין גם מין זה הוא שוכן עצים ופעיל יום. תפוצת מין זה היא הגדולה ביותר מבין הטמרין ותחום תפוצתו כמיליון ק"מ רבוע.
למין זה קיימים תריסר תת-מינים:
טמרין זה הוא המין הקטן בסוג טמרין. גופו מחולק לשלושה אזורי צבע. כתפיים וגפיים קדמיות שחורים או חומים כהים, מרכז הגב כתום או צהוב, גב תחתון וגפיים תחתונות חום בהיר או אדום. ראש שחור, אזור הפה לבן ואוזניים גדולות קירחות. תת-המינים מתחלקים לפי צבע שלושת האזורים (בטן, גב, ישבן).
טמרין חום-ראש חי בקבוצות מעורבות כאשר הם פוליאנדרים (נקבה אחת מזדווגת עם מספר זכרים). הכל להקה יש נקבה שלטת אחת שרק היא מתרבה. לאחר הריון של 140–150 ימים נולדים תאומים לא זהים. הלידות מתרחשות בין אוקטובר למרץ כאשר הנקבה נכנסת להריון כל שישה חודשים עד שנה. לאחר הלידה שני ההורים והאחים המבגרים עוזרים בטיפול בגורים. הגורים מגיעים לבגרות לאחר 18 חודשים.
כל תת-המינים חיים ביערות גשם טרופיים בעיקר משניים אך גם ראשוניים. הטמרין מדלגים מענף לענף ומשתמשים בצמחים מטפסים כדי לעבור מעץ לעץ. הטמרין נמצא לרוב בגובה על העצים בגבוהים שבין 4 ל-10 מטר מעל לגובה פני הקרקע. הם חיים בלהקות של בין 5 לבין 8 פרטים בשטח שבין 160 לבין 1000 דונם. צפיפות המין בין 3 לבין 28 פרטים לק"מ2.
מידע רנדומלי על הביטוי "גיבון":
ראו במאמר
גיבונים (שם מדעי: Hylobatidae) היא משפחה בתת-סדרת קופים צרי אף ובקבוצת ההומינואידים שכוללת גם את ההומינידים. בתוך משפחת הגיבונים יש ארבע סוגים: סיאמנג, גיבון לבן גבות, גיבון גיבון, וגיבון מצויץ
על אף ששיוך ההילובטידים בתוך הפרימטים ידוע ואין עליו השגות, לא זה המצב לגבי החלוקה הפנימית בתוך המשפחה. מחקרים ראשונים, שלא הכירו את כל מיני הגיבונים, חילקו את המשפחה לשני סוגים בלבד – הסיאמנג גדול הגוף כסוג אחד, ושאר הגיבונים, שנודעו אז כקבוצת "לאר", כסוג שני. חלוקה דיכוטומית זו ניתן להסביר בשל המידע המועט שהיה ידוע על שאר המינים עד לשנות ה-80 של המאה ה-20, כמו כן בשל ההבדלים הברורים לעין שבין שני הסוגים: לסיאמנג קול עבה יותר, גרונו החיצוני אלסטי ומתנפח, אצבעות כף רגלו 2–3 מחוברות יחד בקרום עורי.
כאשר התגלו מינים נוספים של גיבונים ואחרים נחקרו יותר לעומק, נגלה גם הצורך להוסיף עוד שני סוגים לפחות על הקיימים. בשנות ה-80 כבר נודעו 14 המינים במשפחה, ונעשתה חלוקה גנטית לארבעה סוגים על פי תבנית קריוגרם. רק בשנת 2001 התקבלו המחקרים בקהילת חוקרי הפרימטים. בסוגריים מצוין מספר הדיפלאודים של חברי אותו סוג.
מידע רנדומלי על הביטוי "גורילה":
גורילה מערבית (שם מדעי: Gorilla gorilla) הוא קוף אדם והמין בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר בסוג גורילה.
במין שני תתי-מינים:
יחסית לקרובתה, הגורילה מזרחית, הגורילה המערבית נמוכה יותר, שוקלת פחות, קטנה יותר. פרוותה בהירה יותר וצבעיה נעים בין אפור לחום ומצח צהבהב. קצה האף בולט מעט יותר, יחסית לגורילה המזרחית.
גובה הזכר הוא כ-160 עד 170 ס"מ ומשקלו כ-140 ק"ג. הנקבה, קטנה בהרבה, וגובהה נע בין 120 ל-140 ס"מ, ומשקלה בין 60 ל-80 ק"ג. משקל הגורילה הכבדה ביותר שנמדדה עד כה הוא 200 ק"ג ו-98 ק"ג בהתאמה למינים.
גורילת גדת הנהר, גבוהה יותר בכ-10 עד 15 ס"מ, וכבדה יותר בכ-20 עד 35 ק"ג. אך עדיין היא קטנה יותר מגורילת הרים, שנחשבת לגדולה ביותר בתת-המין ולפרימטים הגדול ביותר החי כיום.
הגורילה המערבית חיה בקבוצות המשתנות בגודלן בין שני פרטים לכ-20 פרטים, המורכבות מזכר שליט, כמה נקבות וצאצאיהם. הזכרים צעירים בדרך כלל עוזבים את הקבוצה כשהם מגיעים לבגרות. והנקבות עוברות לקבוצה אחרת בהגיען לבגרות מינית, בגילאים 8 עד 9 שנים. הנקבות מטפלות בגור הצעיר במשך שלוש עד ארבע השנים הראשונות לחייו. בפרק זמן זה, הגורילה איננה נכנסת להריון נוסף, כך שהמרווח בין הלידות הוא ארוך. דבר זה מסביר באופן חלקי את שיעור גידול האוכלוסייה האיטי, מה שהופך את הגורילה לכה פגיעה מפני ציד בלתי חוקי.
מידע רנדומלי על הביטוי "מנדריל":
פגיע (Vulnerable; VU) – הקטגוריה מוגדרת על-פי חמישה קריטריונים, המצביעים על סיכון גבוה להכחדה המין מהטבע: הדלדלות האוכלוסיות בעבר או בהווה ושיעורה, תחום התפוצה של המין ומאפייניו של תחום זה (תנודות בגודלו, האם הוא מקוטע וכו'), מספר הפרטים הבוגרים, אוכלוסייה קטנה או מוגבלת, ועוד. בנוסף, מין עשוי להיות מוגדר כ"פגיע" אם ניתוח כמותי מראה כי הסיכוי להכחדה מהטבע במאה הקרובה גבוה מעשרה אחוזים.
דף קטגוריה זה כולל את 200 הדפים הבאים, מתוך 284 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "מרמוסט":
מרמוסט מצוי (שם מדעי: Callithrix jacchus) הוא מין של מרמוסט שהוא קוף רחב אף בעל גוף קטן ביותר וציצית שיער מסביב לאוזניים.
המרמוסטיים חיים ביערות העד של אמריקה הדרומית במזרח ברזיל במדינות: פיאאוי, פאראיבה, סיארה, ריו גראנדה דו נורטה, פרנמבוקו, אלגואס ובאהיה.
אלו בין הקופים הקטנים ביותר בעולם ואורכם אינו עולה על 188 מ"מ כשהנקבות מגיעות ל-185 מ"מ. הזכרים שוקלים 250 גרם והנקבות 236 גרם. הפרווה היא אפורה עם כתמים אפוים וצהובים, האוזניים שחורות, הראש שחור והזנב האארוך מפוספס בשחור-אפור. הם בעלי אצבעות זריזות וידיים ארוכות איתם הם מטפסים.
קופים אלו הם טפסנים מיומנים וחיים במרומי עצי הג'ונגלים בהם הם חיים. הם יכולים לחיות גם ביערות נשירים יותר וכן ביערות מוצפים ואף בסוואנות, אך מעדיפים לחיות בעומק היער. הם פלשו גם לדרומה של ברזיל ולארגנטינה שם הם גורמים לנזק אקולוגי ודחיקה של מיני חיות אחרים.
הם אוכלי כל ומזונם העיקרי הוא מוהל עצים, שהם מוצצים מצמחים וגם חרקים קטנים שהם חוטפים מבין העלים והענפים ביער.
מידע רנדומלי על הביטוי "קפוצ'ין":
הקפוצ'ין המקונן (שם מדעי: Cebus olivaceus), ידוע גם בשם קפוצ'ין בכיין, הוא קוף קפוצ'ין שחי בצפון ברזיל, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינם, ונצואלה ואולי קולומביה. הקפוצ'ין הבכיין חי ביערות גשם ונודד מרחקים גדולים ביער במהלך היום. הם ניזונים מפירות, חלקי צמחים אחרים, חסרי חוליות קטנים, ולעתים נדירות גם בעלי חוליות קטנים. הם לעתים מורחים על גופים מרבי רגליים, כנראה כהגנה מפני יתושים. הקפוצ'ין הבכיין הוא קוף פוליגמי שחי בקבוצות של 5-30 פרטים.
מידע רנדומלי על הביטוי "שימפנזה ":
אדם שימפנזה (באנגלית: Humanzee) הוא כינוי לאפשרות התאורטית שייווצר הומיניד שחציו אדם וחציו שימפנזה. אדם שימפנזה עשוי להיווצר בזיווג של אדם ושימפנזה. לא ידוע בוודאות אם היה מקרה כזה ואם זיווג כזה אפשרי, אך ניסויים שנערכו בתחילת המאה ה-20 לא הניבו פרי.
לאדם 46 כרומוזומים, בעוד לשימפנזה ולקופי האדם האחרים 48 כרומוזומים, ההבדל נוצר כשבמהלך האבולוציה של אבות האדם התאחו 2 כרומוזומים (תוך ששרידי טלומר וצנטרומר נותרו בכרומוזום המאוחד). פרט להבדל במספר הכרומוזומים יש דמיון רב בין הכרומוזומים של בני אדם לקופי אדם – כרומוזומים 6, 13, 19, 21, 22 ו-X זהים בכל קופי האדם וכרומוזומים 3 ,11, 14, 15, 18, ו-20 תואמים בין גורילה, שימפנזה ואדם. הדמיון בין שימפנזה לאדם גדול יותר וכולל את כרומוזום 1, חלקים מכרומוזום 2, 5, 7, 8, 9,10, 12, 16 וכרומוזום Y. מידת הדמיון הכרומוזומלי והבדל דומה במספר הכרומוזומים קיים בקרב מיני סוסים ובקבוצת מינים זו הוא מאפשר לפעמים התרבות בין שני מינים אבל הצאצא יהיה עקר באופן כמעט ודאי, כיוון שמספר הכרומוזומים של בן הכלאיים יהיה 47, מספר אי-זוגי שלא מאפשר התרבות. בדומה לפרד בעל 63 הכרומוזומים שהוא תוצר הכלאה בין סוסה (64 כרומוזומים) לחמור (62 כרומוזומים).
מידע רנדומלי על הביטוי "קולובוס גרזה":
ללא חשש (Least Concern; LC) – הקטגוריה כוללת מינים שאינם עומדים כלל בקריטריונים של הקטגוריות החמורות יותר.
דף קטגוריה זה כולל את 200 הדפים הבאים, מתוך 1,386 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "אורנג אוטן ":
Pongo pygmaeus
Pongo abelii
Pongo hooijeri†
Faunus Oken, 1816
Lophotus Fischer, 1813
Macrobates Bilberg, 1828
Satyrus Lesson, 1840
The orangutans (also spelled orang-utan, orangutang, or orang-utang) are the two exclusively Asian species of extant great apes. Native to Indonesia and Malaysia, orangutans are currently found in only the rainforests of Borneo and Sumatra. Classified in the genus Pongo, orangutans were considered to be one species. Since 1996, they have been divided into two species: the Bornean orangutan (P. pygmaeus) and the Sumatran orangutan (P. abelii). In addition, the Bornean species is divided into three subspecies.
Based on genome sequencing, the two extant orangutan species evidently diverged around 400,000 years ago. The orangutans are also the only surviving species of the subfamily Ponginae, which also included several other species, such as the three extinct species of the genus Gigantopithecus, including the largest known primate Gigantopithecus blacki. The ancestors of the Ponginae subfamily split from the main ape line in Africa 16 to 19 million years ago (mya) and spread into Asia.