סופר והוגה עברי

הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: סופר והוגה עברי.
זוהי הגדרה בת 15 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: ברנר, יוסף חיים ברנר.

מידע רנדומלי על הביטוי "ברנר":

דן ברנר (נולד ב-18 במאי 1953) הוא שחיין ישראלי בעבר, אלוף ישראל ושיאן ישראל בשחייה. השחיין הישראלי הראשון והיחידי שזכה במדליית זהב במשחקי אסיה, במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי. כיום הוא איש עסקים ישראלי.

בשנת 1989 זכה ברנר בעיטור מכבי ישראל.

ברנר הוא בנו של מילה ברנר, מראשוני חיל הים הישראלי ובעליה של "החברה הימית להובלת פרי". אמו, מיכל, הייתה בתם של טוביה דוניה וגיטה ויצמן, אחותו של חיים ויצמן. הוא היה שחיין של מכבי חיפה.

בתחרות "שבע האומות" שנערכה לראשונה בישראל בבריכת "גלי גיל" ברמת גן בסוף יולי 1971 זכה ברנר במדליית כסף במשחה ל-100 מטר חופשי בשיא ישראלי חדש של 56.2 שניות, שיפור לשיאו בן השנתיים של אמנון קראוס (56.45 שניות).

בתחרות "שמונה האומות" בשחייה שנערכה באוסלו שבנורווגיה ביולי 1974 קבע ברנר שיא ישראלי חדש במשחה ל-200 מטר חופשי בתוצאה של 2:03.0 דקות, במסגרת משחה שליחים 4×200 מטר חופשי כששחה ראשון. הנבחרת הישראלית סיימה במקום שישי בתוצאה של 8:35.3 דקות.

במשחקי אסיה שנערכו בטהראן, איראן אותה שנה זכה ברנר במדליית זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בשיא ישראלי חדש של 55.65 שניות, שיפור לשיא בן השנתיים של יואל סמואל (55.8 שניות) ובמדליית ארד במשחה ל-200 מטר חופשי בשיא ישראלי חדש נוסף של 2:02.61 דקות ובכך היה לשחיין הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב במשחקים אלו.

ברנר בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "יוסף חיים ברנר":

מחזה הוא צורת ביטוי ספרותית נפוצה, המורכבת בדרך כלל משורות של דיאלוגים או מונולוגים של שחקן אחד או של דמויות שונות, ומיועדת ברוב המקרים לבוא לביטוי אמנותי כהצגה בתיאטרון. עם זאת, ישנם מספר רב של חוקרי ספרות המנתחים מחזות בביטוייהם הספרותיים ולא התיאטרונים, בין השאר גם מחזות קלאסיים (כגון מחזותיו של שייקספיר).

המושג מחזה מתפרש באופן שווה גם כעבודה הכתובה של המחזאים, וגם כהצגה התיאטרונית השלמה של התמליל הכתוב.

מחזות מוצגים בעיקר בתיאטרון על ידי שחקנים. כדי ליצור פירוש אחיד של התמליל על ידי כל משתתפי המחזה, הפקות של מחזות מנוהלות בדרך כלל על ידי במאים. הבמאי נוטה לפרש את החומר הכתוב של המחזה על פי השקפתו הייחודית, ומקרין השקפה זו על מהלך הפקת ההצגה ועל השחקנים כולם.

אף כי רוב המלל המופיע במחזה מדוקלם על ידי השחקנים, ישנן בגוף המחזה הערות של המחזאי, המתארות אווירה או התנהגות, לבוש או תפאורה. הערות אלו מהוות קווים מנחים לביצוע המחזה.

טבעם של מחזות להתפרש באופן בדלני ושונה על ידי אנשים שונים. טבע זה מהווה אחד ממקורות המשיכה של סגנון אמנותי זה, בפני מבצעיו וקהל צופיו. כיוון שכותב המחזה אינו מסוגל להציג את המחזה בצורתו השלמה בלי שיתופם של השחקנים ושל הבמאי, אופן הצגתו והתוצאה הסופית של כל מחזה הוא מאבק ודו-שיח מתמשך בין התסריטאי, הבמאי והשחקנים. המחזה עובר שינוי מתמיד בכל ביצוע שלו, עם הופעתם המתמשכת של השקפות וסוגי ביצוע שונים בהפקתו.

יוסף חיים ברנר בויקיפדיה