פיזיקאי ישראלי
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: פיזיקאי ישראלי.
זוהי הגדרה בת 14 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: דה שליט, עמוס דה שליט.
מידע רנדומלי על הביטוי "דה שליט":
חתן פרס ישראל בשנת 1965
ממייסדי הקריה למחקר גרעיני – נגב
עמוס דה-שליט (29 בספטמבר 1926 – 2 בספטמבר 1969) היה מבכירי הפיזיקאים בישראל וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים.
דה-שליט נולד בירושלים אך עבר עם משפחתו לגור בבית אנגל שבשדרות רוטשילד בתל אביב. למד בגימנסיה בלפור ואחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה קיבל ב-1949 קיבל תואר מוסמך על עבודת גמר בהדרכתו של פרופ' יואל רקח. במהלך מלחמת השחרור, שירת בחיל המדע של צה"ל, יחד עם סטודנטים נוספים של פרופסור רקח. בנוסף לעבודה המסווגת שביצעו במסגרת חיל המדע, עוד במהלך המלחמה שלחו אותם סטודנטים מכתב לראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, ובו טענו שעתיד הפיזיקה הוא בפיזיקה גרעינית ובחקר הקרינה הקוסמית, ולכן על מדינת ישראל לשלוח אותם אל מעבדות המחקר הטובות בעולם בתחום כדי שיביאו ידע זה לישראל. בן-גוריון אימץ את הרעיון. אחרי המלחמה דה-שליט יצא ללימודים בחוץ לארץ, וב-1951 קיבל תואר דוקטור במכון הטכנולוגי של ציריך; ובשנים 1952–1954 עבד באוניברסיטת פרינסטון, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ובמכון לחקר האטום שבסקליי שבצרפת.
בשנת 1954 התבקש דה-שליט להקים פקולטה לפיזיקה במכון ויצמן, שנקראה המחלקה לפיזיקה גרעינית. דה שליט התמנה לראש המחלקה וכיהן בתפקיד עשר שנים. בראשותו, הפכה המחלקה למרכז מוביל בעולם לחקר פיזיקה גרעינית. במקביל לעבודתו במכון ויצמן כיהן כיועץ מדעי למשרד הביטחון. בשנים 1961–1963 שימש בתפקיד מנהל מדעי של מכון ויצמן ובשנים 1966–1968 בתפקיד המנהל הכללי של המכון. היה מעורב בהקמת הקריה למחקר גרעיני שליד דימונה, בהיותו חבר בוועדת התכנון של הכור יחד עם צבי ליפקין וזאב הדרי.
מידע רנדומלי על הביטוי "עמוס דה שליט":
פרופ' עִדית זֶרְטַל (באנגלית: Idith Zertal ; נולדה ב-12 בנובמבר 1945) היא היסטוריונית, חוקרת תרבות, מסאית ומתרגמת ישראלית. מחקריה עוסקים בנושאי השואה, הציונות ומדינת ישראל, זיכרון קולקטיבי ולאומיות והגותה של חנה ארנדט. נמנית עם קבוצת "ההיסטוריונים החדשים". פרופ' חברה במכון למדעי היהדות באוניברסיטת בזל. עיתונאית לשעבר.
בת קיבוץ עין שמר, בתו של משה (מְיֶיטֶק) זרטל (זילברטל), ממנהיגי "השומר הצעיר" בוורשה ובארץ ישראל, מבקר ספרות, עיתונאי ועורך, ואחותו הצעירה של הארכאולוג אדם זרטל, פרופסור לארכאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה.
החל בשנות ה-60 הייתה עיתונאית ב"דבר" וכן ב"הארץ" וב"חדשות". ב-1979 הייתה ממייסדי הרבעון להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, "זמנים", והייתה העורכת שלו במשך 17 שנותיו הראשונות (1979–1996). כן יסדה יחד עם יוסי שריד את כתב העת לתרבות, פוליטיקה וחברה "פוליטיקה", וערכה אותו בשנותיו הראשונות.
אחרי פוסט-דוקטורט במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם ושנת מחקר במכון לשלום של ארצות הברית (אנ') בוושינגטון, החלה בשנת 1998 ללמד בבית הספר לממשל שבמרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מאז 2006 לימדה במכון למדעי היהדות באוניברסיטת בזל ובאוניברסיטאות נוספות בשווייץ היסטוריה יהודית חדשה ומחשבה פוליטית. כן שימשה פרופסור אורח באוניברסיטת שיקגו ובבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, והיא מוזמנת להרצות דרך קבע באוניברסיטת ברצלונה. הייתה עמיתת מחקר במכוני מחקר באירופה ובארצות הברית.