הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: צורר.
זוהי הגדרה בת 4 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: שונא, אויב, צר, קם, רודף .
מידע רנדומלי על הביטוי "קם":
ד"ר אפרים קם (נולד ב-7 באוקטובר 1941) הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ושימש כסגן ראש המכון במשך 18 שנה (1995 – 2012).
בעבר כיהן כעוזר ראש חטיבת המחקר להערכה באמ"ן (בדרגת אלוף משנה) וכמדריך בכיר במכללה לביטחון לאומי (עד 1993). קם הוא מורה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב בתוכנית ללימודי ביטחון וכותב מאמרים בנושאי ביטחון והמזרח התיכון, בבמות מקצועיות ואקדמיות, ובעיתונות המודפסת.
נולד בשנת 1941 וגדל בדרום תל אביב. שירת בצה"ל בשירות חובה בנח"ל במסגרת גרעין "נחלים" של תנועת בני עקיבא, והשתחרר בשנת 1962. ב-1965 התגייס לשירות קבע בחטיבת המחקר, בה שירת במגוון תפקידים עד לשנת 1987. מאז ועד 1992 שימש מדריך בכיר במכללה לביטחון לאומי. סיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף משנה.
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי המזרח התיכון וכלכלה (1966), ובעל תואר שני ושלישי ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד. עבודת הדוקטורט שלו בנושא "מתקפת פתע" יצאה לאור כספר על ידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת הרווארד בשנת 1988. הספר זכה בפרס הספר הטוב ביותר לאותה שנה בתחום המודיעין מטעם "מרכז המחקר הלאומי למודיעין" בוואשינגטון – The National Intelligence Study Center in Washington D.C.
מידע רנדומלי על הביטוי "רודף ":
מוֹסֵר הוא מונח הלכתי המתייחס למי שגורם לאדם מישראל או לממונו להמסר בידי גורם בעל כוח (אנס), בעיקר שאינו יהודי. דין זה נתקן כדי להילחם בתופעת המלשינות, כדי שיהודי שהיה לו סכסוך עם יהודי אחר, לא ישתמש בשלטון או בגורם אחר בעל כוח כדי לנקום בו. בתרבויות ותת תרבויות רבות קיימת ענישה למי שפוגע ומפר את הלויאליות החברתית.
מקורו הדין הוא בתלמוד מסכת בבא קמא, כנראה על רקע של חיי יהודים בין גויים, בארץ ישראל תחת שלטון המלוכה הרומית, וכן בבבל ובפרס, כפי שמתועד בתלמוד הבבלי על מעשה התנכלות לראש הגלות שם. דיני מוסר נדונו בתלמוד בבלי, במסכת בבא קמא (קי"ז), ברמב"ם בהלכות חובל ומזיק ובשולחן ערוך (חו"מ שפח).
הרמב"ם קובע כי "אסור למסור ישראל ביד גויים, בין בממונו בין בגופו, ואפילו רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מיצר לו ומצערו". הרמב"ם יוצר אבחנה בין שני סוגי מוסרים, "שנים הם המוסרין: המוסר חבירו ביד עכו"ם להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד עכו"ם או ביד אנס שהוא כעכו"ם, ושניהם אין להם חלק לעוה"ב"
הוא מביא שם כדוגמה למוסר, פלוני, שבעקבות גזירת מלך להביא לו יין או תבן, מספר על רכוש זה שנמצא אצל אדם מסוים, וגורם בכך שרכוש זה נלקח בידי אנשי המלך.