צייר איטלקי מתקופת הרנסנס
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: צייר איטלקי מתקופת הרנסנס.
זוהי הגדרה בת 25 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: רפאל, בוקאצ'ו, דה וינצ'י, אליגיירי, מקיאוולי, ג'ובאני בוקאצ'ו, דנטה אליגיירי, לאונרדו דה וינצ'י ניקולו מקיאוולי.
מידע רנדומלי על הביטוי "רפאל":
רָפָאֵלו סאנציו (באיטלקית: Raffaello Sanzio; 6 באפריל 1483 – 6 באפריל 1520) או רָפָאֵל היה צייר ואדריכל איטלקי פלורנטיני, הנחשב למייצג המושלם של תקופת הרנסאנס בשיאו בציור.
רפאל נולד באורבינו שבאיטליה, בן לג'ובאני סנטי ומאג'ה די בטיסטה צ'רלה. שמו מוכר בגרסאות שונות, על פי שם אביו (רפאלו סנטי), שם אביו בצורה מלוטנת (רפאלו סנציו), שמו ושם עיר מוצאו (רפאלו דה אורבינו) או כולן ביחד (רפאל סנציו דה אורבינו). הגרסה המקובלת בעברית אומצה מן הגרסה הגרמנית המקובלת.
אמו של רפאל מתה ב-1491, כאשר היה בן שמונה. אביו היה משורר וצייר עבור חצר נסיכות מנטובה ובזמן הולדתו עמד בראש סטודיו ציור מוכר באורבינו. ג'ובני הדריך את בנו בציור והציג אותו בחצר שליט אורבינו, שנחשבה אחד המרכזים התרבותיים הפעילים באיטליה אותה תקופה. כאן, התוודע רפאל ליצירותיהם של כמה מן הציירים החשובים של הרנסאנס האיטלקי כמו פאולו אוצ'לו, לוקה סיניורלי ומלוצו דה פורלי. לטענת ג'ורג'ו וזארי, הביוגרף של ציירי הרנסאנס, למד רפאל אצל פייטרו פרוג'ינו בפרוג'ה מגיל אחת עשרה. טענה זו שנויה במחלוקת וייתכן כי נועדה לבאר את ההשפעה הניכרת שהייתה לפרוג'ינו על רפאל הצעיר, אך ידוע כי רפאל שהה בפרוג'ה החל משנת 1492. רפאל הפגין כשרון ציור רב כבר בגיל צעיר ובגיל 17, בשנת 1500 כבר הוכרז "מסטר", אמן הרשאי להציג את יצירותיו ואף לפתוח סטודיו משלו.
מידע רנדומלי על הביטוי "בוקאצ'ו":
דקאמרונֶה או דקאמרון (באיטלקית: Decamerone או Decameron; מיוונית עתיקה: δἐκα דֶקַה, "עשר", ו-ἡμέρα הֶמֵרָה, "יממה") הוא קובץ ספרותי ידוע מהמאה ה-14 מאת המחבר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו. כתיבת היצירה הסתיימה בשנת 1353.
המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בווילה כפרית בסמוך לפייזולה, כפר ליד פירנצה, ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב טרם כתיבת הספר.
בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים מושם דגש על החושני והארוטי, והלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה. חלק מהם עומד במבחן הזמן, וגם עתה ניתן ליהנות מיופיים ומחריפותם.
מספר סרטים נעשו על בסיס הספר, הידוע בהם הוא סרטו של פייר פאולו פאזוליני משנת 1971, שזכה בפרס דוב הכסף.
מידע רנדומלי על הביטוי "דה וינצ'י":
יוחנן המטביל הינו ציור שמן על גבי עץ אגוז של לאונרדו דה וינצ'י.
הציור הושלם בין השנים 1513 ל-1516, בתקופה בה הרנסאנס הגבוה החל גלגולו לקראת הזרם המנייריסטי, ונחשב לציורו האחרון של האמן.
גודלו המקורי של הציור הוא 69X57 סנטימטר וכיום הוא מוצג במוזאון הלובר שבפריז, צרפת.
בציור מתואר יוחנן המטביל בבידוד. יוחנן לבוש פרוות, שערו ארוך ומקורזל, ובת צחוק מסתורית מעטרת פניו (המזכירה את חיוכה של המונה ליזה).
יוחנן מוצג כדמות נשית, ידו מונחת על החזה בחינניות ותווי פניו מעוגלים, אלו עוררו מחלוקת בקרב הקהילה הנוצרית.
יוחנן אוחז בידו השמאלית בצלב עשוי קנה סוף ובידו הימנית הוא מצביע לכיוון גן עדן (בדומה לאנה הקדושה בציורו "הבתולה והנער עם אנה הקדושה ויוחנן המטביל")
הצבעתו לכיוון גן עדן מסמלת את חשיבות הגאולה המושגת על ידי ההטבלה, אותה מיצג יוחנן.
בנוסף נטען כי הצבעה זו לכיוון גן עדן מרמזת על בואו של ישו.
בבדיקות מעבדה התגלה כי הצלב והפרוות נוספו לציור מאוחר יותר על ידי צייר אחר.
שתי סברות שונות הוצעו להסברת הוספה זו:
רבים מתלמידיו של לאונרדו דה וינצ'י יצרו עותקים ליצירה זו (ביניהם סיליאס וברנרדינו לואיני) ואלו מוצגים כיום בגלריות רבות.
מידע רנדומלי על הביטוי "אליגיירי":
פאול גוסטב דורה (בצרפתית: Paul Gustave Doré; 6 בינואר 1832 – 23 בינואר 1883), צייר ותחריטאי צרפתי שהתפרסם בציורי התנ"ך שלו, אך גם באיוריו לספרים של רבלה, באלזאק, דנטה וספרו הקלאסי של סרוונטס "דון קישוט".
בציוריו יש נטייה לפן הדרמטי והגרוטסקי. סגנונו השפיע על ציירים שבאו אחריו, כגון ואן גוך.
דורה נולד בשטרסבורג ב-1832. הוא פרסם את ציורו הראשון בגיל 15. הוא הפך למאייר ספרים בפריז, שם אייר ספרים של רבלה, בלזק ודנטה.
בשנת 1853 נתבקש לאייר את יצירות הלורד ביירון. במהרה צבר פופולריות בבריטניה ואייר מיני יצירות, בהן מהדורה חדשה של התנ"ך ואת ספרו של אדגר אלן פו, "העורב". בשנת 1865 פרסם את תנ"ך דורה. הצלחת הספר הביאה לתצוגה מרשימה בשנת 1876 בלונדון, והקמת גלריית דורה ברחוב ניו-בונד.
בשנת 1869 הציע בלאנשרד ג'רולד, בנו של דאגלס ויליאם ג'רולד, כי השניים יעבדו יחדיו כדי ליצור פורטרט מקיף של לונדון. ג'רולד קיבל את השראתו מרעיון המיקרוקוסמוס של לונדון שנוצר בשנת 1808.
דורה חתם על פרויקט חמש-שנתי עם המוציאים לאור גרנט ושות', לפיו היה על דורה לשהות בלונדון שלושה חודשים מדי שנה. משכורתו עמדה על 10,000 פאונד לשנה. הספר, לונדון: העלייה לרגל, יחד עם 180 גילופיו של דורה, פורסם בשנת 1872.
מידע רנדומלי על הביטוי "מקיאוולי":
קוונטין רוברט דאת'י סקינר (באנגלית – Quentin Robert Duthie Skinner; נולד ב-26 בנובמבר 1940) הוא היסטוריון וחוקר מדע המדינה בריטי הידוע בשל התמחותו בהגות הפוליטית של אנשי התקופה המודרנית המוקדמת.
מידע רנדומלי על הביטוי "ג'ובאני בוקאצ'ו":
דקאמרונֶה או דקאמרון (באיטלקית: Decamerone או Decameron; מיוונית עתיקה: δἐκα דֶקַה, "עשר", ו-ἡμέρα הֶמֵרָה, "יממה") הוא קובץ ספרותי ידוע מהמאה ה-14 מאת המחבר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו. כתיבת היצירה הסתיימה בשנת 1353.
המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בווילה כפרית בסמוך לפייזולה, כפר ליד פירנצה, ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב טרם כתיבת הספר.
בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים מושם דגש על החושני והארוטי, והלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה. חלק מהם עומד במבחן הזמן, וגם עתה ניתן ליהנות מיופיים ומחריפותם.
מספר סרטים נעשו על בסיס הספר, הידוע בהם הוא סרטו של פייר פאולו פאזוליני משנת 1971, שזכה בפרס דוב הכסף.
מידע רנדומלי על הביטוי "דנטה אליגיירי":
פאול גוסטב דורה (בצרפתית: Paul Gustave Doré; 6 בינואר 1832 – 23 בינואר 1883), צייר ותחריטאי צרפתי שהתפרסם בציורי התנ"ך שלו, אך גם באיוריו לספרים של רבלה, באלזאק, דנטה וספרו הקלאסי של סרוונטס "דון קישוט".
בציוריו יש נטייה לפן הדרמטי והגרוטסקי. סגנונו השפיע על ציירים שבאו אחריו, כגון ואן גוך.
דורה נולד בשטרסבורג ב-1832. הוא פרסם את ציורו הראשון בגיל 15. הוא הפך למאייר ספרים בפריז, שם אייר ספרים של רבלה, בלזק ודנטה.
בשנת 1853 נתבקש לאייר את יצירות הלורד ביירון. במהרה צבר פופולריות בבריטניה ואייר מיני יצירות, בהן מהדורה חדשה של התנ"ך ואת ספרו של אדגר אלן פו, "העורב". בשנת 1865 פרסם את תנ"ך דורה. הצלחת הספר הביאה לתצוגה מרשימה בשנת 1876 בלונדון, והקמת גלריית דורה ברחוב ניו-בונד.
בשנת 1869 הציע בלאנשרד ג'רולד, בנו של דאגלס ויליאם ג'רולד, כי השניים יעבדו יחדיו כדי ליצור פורטרט מקיף של לונדון. ג'רולד קיבל את השראתו מרעיון המיקרוקוסמוס של לונדון שנוצר בשנת 1808.
דורה חתם על פרויקט חמש-שנתי עם המוציאים לאור גרנט ושות', לפיו היה על דורה לשהות בלונדון שלושה חודשים מדי שנה. משכורתו עמדה על 10,000 פאונד לשנה. הספר, לונדון: העלייה לרגל, יחד עם 180 גילופיו של דורה, פורסם בשנת 1872.