צלם ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים השנה
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: צלם ישראלי, זוכה פרס מפעל חיים השנה.
זוהי הגדרה בת 35 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: גורפינקל, דוד גורפינקל.
מידע רנדומלי על הביטוי "גורפינקל":
דוד גוּרְפִינְקֶל (נולד ב-2 בדצמבר 1938) הוא צלם קולנוע ישראלי. חתן פרס ישראל לקולנוע לשנת 2015.
יליד תל אביב, בוגר בתי-הספר "תחכמוני" ותיכון ביל"ו. ב-1956, מספר חודשים לפני גיוסו לצה"ל, החל לעבוד באולפני "סרטי גבע", כשוליה לעוזר צלם. לאחר שירותו ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שב ל"אולפני גבע" כצלם "יומני גבע" וסרטים הסברתיים-תעמולתיים.
הפילמוגרפיה של דוד גורפינקל נעה בין יומני קולנוע וסרטי תעמולה ציוניים לז'אנרים קולנועיים שונים, דרך הגדרת האור וחלל הקולנוע המקומי, המעבר משחור-לבן לצבע, להפקות בינלאומיות, ועד קולנוע עלילתי דל תקציב ולעומתו פרסומות לערוץ 2.
בגיל 26 צילם את סרטו העלילתי הראשון "חור בלבנה" – סרט שמרד באסתטיקה של הקולנוע התעמולתי. סרט זה פתח שותפות ארוכת שנים בין הבמאי אורי זוהר לגורפינקל. השותפות בין השניים יצרה שפה קולנועית ויזואלית חדשה[דרוש מקור], שהתבטאה במיוחד בהתמודדותו ובפרשנותו של גורפינקל עם מושגי "האור הישראלי", שהתפתחה במהלך השנים.
בסרטיו הרבים כצלם הציג גורפינקל מחוזות ישראליים שונים: ירושלים של לפני מלחמת ששת הימים ("שלושה ימים וילד", בימוי: אורי זוהר), לב תל אביב ("עיניים גדולות", "האסונות של נינה"), הגליל ("חמסין"), פריפריה ("שחור") וכן, את "העבר הישראלי" ("זעם ותהילה", "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס", "סוף העולם שמאלה").
מידע רנדומלי על הביטוי "דוד גורפינקל":
חור בלבנה הוא סרט סאטירי-אוונגרדי ישראלי משנת 1964, שכתב עמוס קינן וביים אורי זוהר. הסרט זכה לביקורות טובות, אבל היה כישלון מסחרי והכניס את מפיציו לחובות.
את הכרזה לסרט עיצב האמן והמעצב דן ריזינגר, לימים חתן פרס ישראל.
צלניק מגיע למדבר על רפסודה רעועה ובלב הישימון מקים דוכן קיוסק למכירת לימונדה, מולו מקים מזרחי, שהופיע משום מקום, גם הוא קיוסק, והשניים מתקיימים ממכירה זה לזה. תופעות מתמשכות של פאטה מורגנה וכישלונם של הדוכנים מוביל אותם להקמת עיר סרטים דמיונית בלב השממה.
צלניק ומזרחי מתחילים לצלם פרודיות אודות ז'אנרים בקולנוע הישראלי והבינלאומי דאז, בכיכוב שלל דמויות פרי דמיונו של צלניק. ככל שעובר הזמן חוסר הסדר בעיר מסלים ויותר ויותר דמויות אבסורדיות מצטרפות (הפסיכואנליסט והמנחה להומור) אל הסט. הדמויות מתחילות לחיות על פי חוקים שלהן עצמן והן משתלטות על עולמו של צלניק: הן רוצחות את חברו הדמיוני, מזרחי (שמהקבר מפציר בצלניק לנהוג בשיטתיות ובסדר), הן מחליפות את תפאורת הקרטון בעיר ענק (שהיא פרודיה ישירה על מפעל ההתיישבות הציוני), הן מעבירות שיעורים אבסורדים למשחק ולבסוף, כשהגבול בין מציאות לדמיון מתפוגג, הן רוצחות את צלניק.