קלקול המידות, שחיתות
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: קלקול המידות, שחיתות .
זוהי הגדרה בת 21 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: בזבוז, גניבה, ריקבון , הוללות, פזרנות, שחיתות המידות, קלקול מוסרי, עברה מוסרית .
מידע רנדומלי על הביטוי "גניבה":
שוד הוא לקיחת חפץ מבעליו בניגוד לחוק בכוח הזרוע מבלי לקבל רשותם תוך שימוש באלימות או באיומים, לעתים תוך שימוש בכלי נשק. בניגוד לגניבה שנעשית בסתר וללא ידיעת בעל הרכוש בזמן ביצוע הדבר, בשוד הבעלים מודע ללקיחת רכושו, אך איננו יכול להתנגד בשל החשש לנזק גופני שלו או הקרובים אליו. השוד נחשב לעבירה פלילית בכל מדינות העולם.
במאות הקודמות כנופיות של שודדים בארץ ישראל היו חולשות על הדרכים בעיקר בנקודות מפתח, ו"גובות" "מיסי מעבר" מהעוברים ושבים. בין הכפרים הידועים שעסקו בכך היו כפר סילוואד הסמוך לרמאללה וכפר אבו גוש בדרך לירושלים. בעולם הרחב התפתח במאה העשרים שוד ימי בעיקר במזרח הרחוק.
לעתים משמשת המילה "שוד" לתיאור מעשים של גניבה רבת רושם, שלא לוו באלימות או באיום באלימות, כך שמבחינה משפטית אינם שוד אלא גניבה בלבד. כך, למשל, "שוד הכספות הגדול" שבוצע בישראל ב-1985 או "שוד הרכבות הגדול", שבוצע בבריטניה ב-1855. "שוד עתיקות" אף הוא בדרך כלל גניבה ולא שוד.
בישראל, קובע סעיף 402(א) לחוק העונשין כי "הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד – מאסר ארבע-עשרה שנים". האלימות או האיום באלימות מהווה נסיבה מחמירה לגניבה רגילה, שדינה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, 3 שנות מאסר בלבד. החמרה נוספת קבועה בסעיף 402(ב), מבדילה בין שוד רגיל לשוד מזוין ולפיה "היה השודד מזוין בנשק או במכשיר שיש בהם כדי לסכן או לפגוע, או שהיה בחבורה, או שבשעת השוד או בתכוף לפניו או לאחריו הוא פצע אדם, הכהו או השתמש באלימות אחרת כלפי גופו, דינו – מאסר עשרים שנים".
מידע רנדומלי על הביטוי "ריקבון ":
ריקבון גופה הוא תהליך המתרחש לאחר המוות. הריקבון אחרי המוות משותף לגופות אדם ובעלי חיים אחרים בממלכת הטבע. חקר ריקבון הגופה ברפואה ובזיהוי פלילי נקרא טפונומיה (Taphonomy). בארכאולוגיה ופלאונטולוגיה משתמשים במונח טפונומיה במשמעות רחבה יותר, של תהליך המעבר מהביוספירה לליתוספירה המתרחש בטווח הארוך.
על גורל גופת האדם משפיעים גורמים כמו טמפרטורה, הימצאות חרקים, קבורה, אלימות שמופעלת כלפיה (לעתים, זו סיבת המוות), לחות, חניטה ועוד. בחדרי המתים בבתי החולים נשמרת טמפרטורה המונעת את תחילת תהליך הריקבון.
התהליכים הרגילים הבאים מיידית בעקבות המוות הם: אוטוליזה (Autolysis), התפוררות הרקמות כתוצאה מפעילותם של אנזימים וכימיקלים של הגוף עצמו, וריקבון: התפוררות כתוצאה מפעילות חיידקית.
בשלב הבא מגיעים חרקים וחיות אחרות. קיימים מיני זבובים מסוימים המטילים ביצים בבשר ובדרך כלל ממלאים תפקיד מרכזי בתהליך. הרימה מופיעה בערך שלושים שעות אחרי המוות. בעלי חיים גדולים יותר יכולים להשתתף באכילת הגופה אם מתאפשרת להם נגישות אליה: זאבים, כלבים, שועלים ועכברים.
חניטה עשויה לעכב את תהליך הריקבון, אך לא לנצח. בדרך כלל החונטים מקדישים את עיקר תשומת הלב לחלקים החיצוניים, הנצפים בידי המתאבלים (פנים וגפיים). החנוט נקרא בלעז "מומיה". כמה מהחנוטים בקברי מצרים נשמרו בצורה מצוינת, על אף אלפי השנים שחלפו ממותם.