רחוב בתל אביב
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: רחוב בתל אביב.
זוהי הגדרה בת 13 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: יפת, סלמה, אלנבי גאולה, קרליבך שינקין, בוגרשוב, דיזנגוף רוטשילד, טשרניחובסקי, פלורנטין, אבן גבירול אחד העם בן גוריון, בן יהודה, המלך ג'ורג' הר ציון, נחלת בנימין שדרות חן.
מידע רנדומלי על הביטוי "יפת":
אישים שנזכרו בספר בראשית.
הערות:
דף קטגוריה זה כולל את 11 קטגוריות המשנה הבאות, מתוך 11 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
דף קטגוריה זה כולל את 67 הדפים הבאים, מתוך 67 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "סלמה":
סלמה (בערבית: سلمة) הייתה עיירה כפרית ערבית בצפונו של מישור חוף יהודה (היום גוש דן), כ-5 קילומטרים מזרחית ליפו, מזרחית וסמוך לשכונת התקווה. ב-1913 רכשה חברת חברה חדשה לקניית ומכירת קרקעות 2150 דונם מהשייח' של סלמה, סלים. 650 דונם נמכרו לאיכרי פתח תקווה והיתרה לחברת אחוזת קורסק שחזרה בה, מאוחר יותר, מן העסקה. השטח עליו שכנה העיירה מצוי היום בתחומן של שלוש ערים שונות – שכונת התקווה ושכונת כפר שלם בתל אביב-יפו, שכונת גבעת גאולה והפארק הלאומי ברמת-גן ודרום גבעתיים.
מרכז הכפר והגרעין ההיסטורי שלו שכן כ-500 מ' מצפון לכביש תל אביב–יהודיה, אך מתצלומי אויר עולה שהשטח הבנוי הרציף הגיע עד לכביש ואף חצה אותו. ממרכז הכפר יצאו שש דרכים עיקריות: מערבה, צפונה-מערבה, צפונה-מזרחה, מזרחה, דרומה, דרומה-מערבה. בתים נבנו לאורך הדרכים שיצאו מן הכפר, כך שהשטח הבנוי קיבל צורה של כוכב. מעבר לשטח הבנוי הרציף היו פזורים בתים בפרדסים ברדיוס נרחב. ריכוזי בתים היו קיימים בחלק המזרחי של הכפר (באזור דרך הטייסים של היום ואף מעבר לו).
לפי "הארץ" מאת א. ספיר, הכפר סלמה שוכן במקום בו שכן "כפר שַׂלמה" הנזכר בספר מקבים א', כמקום בו לחם יהודה המכבי בניקנור. לפי מסורת ערבית, קרוי המקום על שם השיח' סלמה אבו האשם, שנהרג יחד עם ארבעה נוספים בשנת 13 להג'רה (שנת 634) בקרב אג'נאדין (קרב בין הצבא המוסלמי וצבא ביזנטיון) שהתרחש מדרום-מזרח לרמלה וסימן את תחילת התקופה הערבית הקדומה בארץ ישראל.
מידע רנדומלי על הביטוי "בוגרשוב":
ד"ר חיים בּוֹגֵר (בּוֹגְרָשוֹב, בּוֹגְרָצ'וֹב, 25 בספטמבר 1876 – 8 ביוני 1963) היה מחנך עברי, ממקימי הגימנסיה העברית הרצליה, פעיל ציוני וחבר הכנסת השנייה מטעם סיעת הציונים הכלליים.
חיים בוגרשוב נולד בכ"ט באלול תרל"ו לדב נחום בוגרשוב, רב הקהילה, ולמוסיה בלה בת חיים קובלנוב בצרניגובקה שבחצי האי קרים, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. למד לימודים תורניים ומסורתיים אצל אביו ודודו, הרב אהרן בוגרשוב. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה בברדיאנסק והוסמך כמורה. בשנת 1897 הקים יחד עם כמה צעירים בית ספר יהודי ראשון שם ושימש כמנהלו. בשנים 1899-1901 שימש כמורה בגימנסיה עברית לבנות ביקטרינוסלב. בשנת 1901 החל בלימודים אקדמיים באוניברסיטת ברן שבשווייץ.
עוד בצעירותו היה לציוני נלהב ובשנת 1903 השתתף כנציג קרים בקונגרס הציוני השישי. עם המאבק על תוכנית אוגנדה היה לתועמלן כנגד התוכנית, במסגרת "ציוני ציון", שראו רק בארץ ישראל את ביתו הלאומי של העם היהודי. בעודו דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטה נשלח בשנת 1904 לארץ ישראל עם ידידו בן ציון מוסינזון על ידי מנחם אוסישקין על מנת לפעול נגד תוכנית אוגנדה. רשמי מסעם הוצגו בפני הקונגרס וסייעו לדחיית התוכנית.
מידע רנדומלי על הביטוי "טשרניחובסקי":
יוסף גדליה קלַוְזְנֶר (נהגה "קלאוזנר"; 20 באוגוסט 1874 ז' באלול תרל"ד – 27 באוקטובר 1958 י"ג בחשוון תשי"ט), היסטוריון, חוקר ספרות ואיש רוח ישראלי.
נולד באולקניקי שבליטא (אז באימפריה הרוסית), בנם של יהודה לייב קלוזנר וראשה-קיילה בת אלכסנדר זיסקינד ברא"ז (מצאצאי הרב אלכסנדר זיסקינד מהורודנה). בוגר אוניברסיטת היידלברג, ניהל את בית המדרש החדש למורים עבריים באודסה. עלה לארץ ישראל ב-1919 באונייה "רוסלאן" יחד עם אישים רבים שהשפיעו מאוחר יותר על החברה והתרבות העברית בארץ, ובהם רחל המשוררת.
עם עלותו ארצה החל בפעילות מדעית וספרותית ענפה בעיקר בתחום הספרות העברית ובנושא המשיחיות. נמנה עם מקימי האוניברסיטה העברית, ועם ייסודה, בשנת 1925, נכלל בסגל ההוראה הראשון שלה כראש החוג לספרות עברית, זאת על אף העדפתו את הוראת תולדות עם ישראל, זאת בעקבות הוצאת חיבורו האוהד על ישו. בשנת 1944 עמד בראש הקתדרה לתולדות ימי בית שני, שמאוחר יותר אף נקראה על שמו.
ערך את העיתון "השילוח" בשנים 1903-1927. לקלוזנר היה תפקיד פעיל בתחיית הלשון העברית והוא אף אחראי לחידושן של כמה מילים כמו "עיפרון", "ירחון", "מגדלור", "קרנף" ו"חולצה". שימש כעורך המדעי של ועד הלשון העברית וכיהן כנשיאו עד להקמת האקדמיה ללשון העברית, שבייסודה לקח חלק.
מידע רנדומלי על הביטוי "פלורנטין":
רחוב לוינסקי הוא רחוב מסחרי ראשי בדרום תל אביב הקרוי על שמו של הסופר הציוני היהודי-רוסי אלחנן ליב לוינסקי. זהו רחובה הראשי של שכונת נווה שאנן, והמשכו במתחם "המרכז המסחרי" ושכונת פלורנטין. הרחוב מתחיל ברחוב אילת (חלק מדרך יפו-שכם ההיסטורית) ומסתיים בקצה דרך ההגנה שבסמוך לתחנת הרכבת תל אביב ההגנה.
הרחוב הוקם בשנות ה-20 במסגרת תוכנית המתאר של שכונת נווה שאנן שתכנן האדריכל יוסף טישלר. המתווה העירוני שיצר לשכונה, על בסיס כמה רעיונות חדשניים לתקופה שהושפעו מתוכניות המתאר של ריכרד קאופמן, היה דמוי מנורה בעלת תשעה קנים ורחוב לוינסקי במרכזה, מנקז אליו את כל שאר הרחובות. הרחוב תוכנן כרחוב מסחרי והיווה את מרכזה המסחרי והפיזי של שכונת הפועלים. לאורך חלקו המרכזי פועל עד היום שוק אוכל תוסס המבוסס על רצף של חנויות מזון ייחודיות.
בסוף שנות ה-60 החלה בנייתה של התחנה המרכזית החדשה של תל אביב בחלקו המזרחי של הרחוב, והיא נפתחה ב-1993. תחנה זו, שהיא אחד המבנים הגדולים בישראל ותחנת האוטובוסים השנייה בגודלה בעולם, מהווה גורם רב השפעה ברחוב ורבים טוענים שהיא הייתה הגורם המכריע בהידרדרות חלקים נרחבים של הרחוב בעשורים האחרונים והפיכת חלק זה, יחד עם השכונה כולה, לאזור מוכה פשע וזנות [דרוש מקור].
מידע רנדומלי על הביטוי "בן יהודה":
איסי בן יהודה היה תנא שחי בסוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית לספירה. הגיע מהוצל שבבבל לארץ ישראל, ולכן נקרא גם "יוסף הבבלי" או "איסי איש הוצל". היה תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע.
מדבריו ידועה דעתו כי החיוב "מפני שיבה תקום", שלדעת חכמים נאמר רק על תלמיד חכם, נאמר לדעתו על כל זקן, ואפילו "זקן אשמאי".
במסכת פסחים מובא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל. ומה שמו? איסי בן עקביה שמו.
מסופר אודותיו:
אמר רבי, כשהלכתי למצות מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע, ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע, מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו, והיה חביב לו ביותר עד לאחת. אמר לו: רבי, "השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו?" אמר לו: "כשר". ערבית אמר לו "כשר". שחרית אמר לו "כשר". צהרים אמר לו "כשר". מנחה אמר לו "כשר אלא שרבי אליעזר פוסל". צהבו פניו של יוסף הבבלי. אמר לו: "יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה?" אמר לו רבי "הן, אלא שרבי יהודה פסול שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי". זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר: "אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר". קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי.