הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: רצפט.
זוהי הגדרה בת 4 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: מרשם, מתכון .
מידע רנדומלי על הביטוי "מרשם":
מרשם רופא הוא מסמך רפואי ובו תוכנית טיפול שעליה מורה רופא או בעל מקצוע אחר העוסק ברפואה. המרשם עשוי להכיל הוראות שיש ליישמן על ידי המטופל או על ידי אדם המטפל בו – אחות, רוקח או בעל מקצוע רפואי אחר. בדרך כלל מכיל מרשם רופא הוראות לנטילת תרופות. כתיבת מרשם על ידי רופא עשויה לשאת בחובה אף משמעות משפטית, כיוון שהיא עשויה להעיד על נטילת אחריות מצידו של הרופא על הטיפול במטופל, ובאופן מיוחד על ניטור ופיקוח בהיבטי יעילות ובטיחות התרופה. אולם, ככל שתרופות באות לעתים תכופות יותר באריזה מוכנה ואטומה על ידי היצרן, וככל שהעבודה הרפואית נעשתה מורכבת יותר, המונח "מרשם רופא" קיבל מובן רחב יותר וכולל אף הערכה קלינית, בדיקות מעבדה, בדיקות דימות וכיוצא בזה, ככל שהדבר משפר את בטיחות ויעילות הטיפול.
בעבר נכתבו מרשמי רופא בכתב-יד, על טופס מובנה, הנמצא בדרך כלל בפנקס. בתחילת המאה ה-21 מודפסים רבים מן המרשמים במדפסת מחשב. על מסמך מרשם רופא מופיע כותרת ברורה המזהה אותו כמרשם, פרטים נוספים במרשם הם שמו וכתובתו של הרופא הרושם וכן מספר רישיונו לעסוק ברפואה (אם הדבר נדרש על פי חוקי המדינה). על המרשם מופיע שמו של המטופל. בבריטניה חייב המרשם להכיל אף את כתובתו של המטופל. על המרשם מופיע אף תאריך הוצאתו. יש מדינות שבהן קיים מועד תפוגה למרשם רופא.
מידע רנדומלי על הביטוי "מתכון ":
יחידות המידה שבהן נעשה שימוש לצורכי בישול משתנות מארץ לארץ, והן משמשות לשם תיאור כמויות של מצרכים שבהן יש להשתמש במתכונים השונים.
בישראל, כמו במרבית יבשת אירופה, נהוג להשתמש בשיטה המטרית (גרם עבור מוצקים וליטר עבור נוזלים).
הכמויות של הרכיבים השונים במתכונים מצוינות לרוב לפי משקל, לפי נפח או לפי מספר יחידות.
לאורך רוב ההיסטוריה נהגו ספרי הבישול לציין כמויות לא מדויקות ובמקום זאת השתמשו בניסוחים כלליים. בספרי הבישול האירופיים נהגו להשתמש ביחידות משקל ולא בנפח, אם כי השתמשו במידות לא פורמליות כגון "pinch" ("קומץ"), או "drop" ("טיפונת"). בשנת 1896 הציגה לראשונה פאני פארמר בארצות הברית מידות מדויקות יותר של כמויות לפי נפחים בספרה "Boston Cooking-School Cook Book".
כיום, ברוב האזורים בעולם נוהגים להשתמש ביחידות מידה לפי משקל, למרות שבצפון אמריקה עדיין נוהגים להשתמש ביחידות מידה לפי נפח.
מצרכים שונים נמדדים בדרכים שונות:
ברוב העולם, נהוג להשתמש בשיטה המטרית לצורך מדידה של ליטרים ומיליליטרים (מ"ל), גרמים וקילוגרמים (ק"ג), וכן מעלות צלזיוס (במקום מעלות פרנהייט).