שיבה לאחור רגרסיה
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: שיבה לאחור רגרסיה.
זוהי הגדרה בת 17 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: חזרה, נסיגה, הליכה לאחור.
מידע רנדומלי על הביטוי "חזרה":
חזרה היא אירוע שמתרחש כהכנה לקראת הופעה. הוא מתקיים כצורה של תרגול, על מנת להבטיח שכל הפרטים של הביצועים שלאחר מכן ערוכים ומוכנים כראוי ומתואמים ביניהם. השימוש הנפוץ ביותר בחזרות קיים בתחום אמנות הבמה, כהכנה לפני הצגה בפני קהל צופים.
חזרה גנרלית (על פי האקדמיה ללשון העברית: חֲזָרָה כְּלָלִית) היא החזרה האחרונה, בתום סדרה של חזרות. במהלכה מוצגת ההופעה בשלמותה, בהיקף מלא, בהשתתפות כל צוות השחקנים ושאר בעלי התפקידים (תאורנים, אנשי סאונד, נגנים וכדומה). בחזרה גנרלית בתיאטרון, השחקנים מופיעים בלבוש מלא (תלבושות, איפור, פיאות וכדומה), ועושים שימוש באביזרים אמיתיים. עבור מופע מוזיקלי, החזרה הגנרלית היא החזרה האחרונה לפני ההופעה.
בתיאטרון, אנסמבל שחקנים עורכים חזרות, כהכנה לקראת ביצוע הופעה או הופעות בפני קהל. בשלבים המוקדמים של תהליך ההפקה, החזרות המתרחשות איננן כוללות את ההיבטים הטכניים של ההופעה (כגון: תאורה, ציוד סאונד והגברה וכדומה), והן משמשות בעיקר כדי לסייע לשחקנים ללמוד את הדיאלוג ולגבש את אופן התנועות שלהם על הבמה.
חזרה טכנית היא חזרה המיועדת בעיקר לטכנאי התאורה והקול המעורבים בהוצאה לפועל של ההופעה, על מנת לאפשר להם, ולמנהל הבמה, לערוך חזרות בהיבטים הטכניים של ההופעה – מתי יש להדליק/לכבות אורות (ואילו), מתי יש להשמיע אפקטים קוליים, אילו חפצים (תפאורה, אביזרים וכדומה) צריכים להיות על הבמה (ומתי) – וזאת לצורך זיהוי תקלות ומציאת פתרונות. בדרך כלל, השחקנים לא עושים חזרות על סצנות שלמות במהלך החזרה הטכנית, אלא מבצעים דיאלוגים ו/או פעולות המשמשות את מנהל הבמה כנקודות ציון זמן – מתי יש לבצע פעולה טכנית מסוימת (או סדרת פעולות). חזרה טכנית מקוצרת כוללת, בדרך כלל, רק את סיקוונס הפתיחה והסיום של כל סצנה או מערכה.
מידע רנדומלי על הביטוי "נסיגה":
נסיגה והשהייה היא צורת קרב צבאית שתכליתה הוא תמרון כוח צבאי לעמדה עורפית בצורה מסודרת ומאובטחת, תוך שימור מגע עם האויב ועיכוב, אך לא בלימת התקדמותו.
מרכיב הנסיגה מתמקד בשימור הכוח, ואילו מרכיב ההשהייה מתמקד בעיכוב התקדמות האויב. פעמים רבות שני המרכיבים משולבים זה בזה, ולמעשה, המשימות הצבאיות המשמשות להשגת שתי המטרות מונחות על ידי אותם כללים ועקרונות, ועל כן צורת הקרב מאחדת את הנסיגה עם ההשהייה. במהלך הנסיגה מוותר הכוח הנסוג על שטח או עמדה בה החזיק קודם לכן, על מנת לשמר את הכוח עצמו, על מנת להרוויח זמן, או על מנת לתעל את האויב. תיעול האויב יתבצע בעדיפות לשטחים נחותים בשליטה ואש בהם לכוח הנסוג יהיה יתרון על פני כוח האויב בשליטה ואש. הדבר מתבצע על ידי ביצוע מארבים של כוחות חיר/תצפיות/נ.ט/שריון ושילוב של אמצעי אש קרב/מסק"ר/נשק מדויק/ארטילרית (נקרא גם מארב ארטילרי). דוגמאות לשטחים נחותים הם מעברי מכשול צרים, שטחים נחותים טופוגרפית, שטחים גלויים מתוחמים טופוגרפית (הנקראים שטחי השמדה).
דוגמאות לנסיגות ידועות בהיסטוריה הצבאית ניתן למצוא בנסיגת כוח שכירי החרב היוונים לאחר קרב קונקסה חזרה ליוון, נסיגת הכוחות הבריטים מחופי דנקרק בתקופת מלחמת העולם השנייה, נסיגת הצבא הצארי הרוסי מזרחה לעבר מוסקבה בתקופת מלחמת נפוליאון, ונסיגת הצבא האדום הרוסי בתקופת מלחמת העולם השנייה מזרחה לעבר מוסקבה.