שנה החוזרת במחזוריות אחת לשבע שנים ובה, לפי דיני היהדות, בין השאר, אין מעבדים את האדמה

שנה החוזרת במחזוריות אחת לשבע שנים ובה, לפי דיני היהדות, בין השאר, אין מעבדים את האדמה
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: שנה החוזרת במחזוריות אחת לשבע שנים ובה, לפי דיני היהדות, בין השאר, אין מעבדים את האדמה.
זוהי הגדרה בת 86 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.


פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.

פותר התשחץ

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: שמיטה, שנת שמיטה.

מידע רנדומלי על הביטוי "שמיטה":

סוריא (שטח ארם נהריים וארם צובא) הוא שמו ההלכתי של שטח בגבול ארץ ישראל, שנכבש על ידי דוד המלך וסופח על ידו לארץ ישראל. לשטח זה מעמד ביניים מבחינת מצוות התלויות בארץ. שטח ארץ ארם הוא לחופו המזרחי של הים התיכון, ומשתרע בין חצי האי ערב ומצרים בדרום וקיליקיה בצפון.

יחודיותה של סוריא נעוצה בכך, שהיא מוגדרת על ידי התלמוד כ"כיבוש יחיד", בשונה משאר חלקי ארץ ישראל שנחשבים ל"כיבוש רבים" והם כחלק מהארץ לכל דבר ועניין. חכמי התנאים נחלקו בשאלה האם "כיבוש יחיד – שמיה כיבוש", כלומר האם חלקים אלו נחשבים לחלק מארץ ישראל.

לפי שיטת רש"י, השוני משאר חלקי הארץ טמון בכך ששאר חלקי הארץ נכבשו על ידי יהושע בן נון לצורך כלל העם, ואילו דוד המלך כבש את החלקים לצורכו הפרטי. ועוד מבואר מפירוש רש"י שדוד כבשה שלא ביחד עם כל ישראל כמו בכיבוש יהושע שהיה שישים ריבוא יוצאי צבא.

ואולם בדעת הרמב"ם נראה שתפס גם הטעם המבואר ברש"י שהוא כיבוש לא לצורך כל ישראל וגם הטעם המבואר בסיפרי שהוא כיבוש שלא כסדר האמור בתורה.

ארץ ישראל האמורה בכל מקום, היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל, וזהו הנקרא כיבוש רבים. אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום, אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם, אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בו כל המצוות. ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אף על פי שלא נכבשה, כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.

שמיטה בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "שנת שמיטה":

ביהדות, שמיטה הוא כינויה של השנה השביעית במחזור בן שבע שנים "שני שמיטה". בשנת השמיטה נוהגות מספר מצוות מן התורה. מצוות אלו עוסקות בעזיבת אחיזתו של האדם בנכסיו הגשמיים: שמיטת קרקעות – איסור על עבודת האדמה והנאה מתוצרתה – ושמיטת כספים – מחיקת חובות. שמיטת קרקעות, המצווה העיקרית בשנת השמיטה, היא מצווה התלויה בארץ.

בשל השלכותיהן הכלכליות המידיות של מצווֹת שנת השמיטה ואורח החיים החקלאי בארץ ישראל, הייתה מצוות השמיטה אחת הקשות ביותר לקיום במהלך הדורות, והתורה מפליגה בברכות לשומרי השמיטה כהלכתה. רבים בימי המקרא, המשנה והתלמוד, לא הקפידו על קיום מצוות השמיטה. בעידן שלאחר גלות עשרת השבטים נוצרה מציאות החדשה בה אין רובו של העם היהודי יושב בארץ ישראל – תנאי-יסוד של מצוות היובל, מצווה משלימה למצוות השמיטה, וביתר שאת לאחר נפילת יהודה וחורבן בית המקדש השני, התערער מעמדה של מצוות השמיטה, ותוקפה כחיוב מן התורה שנוי במחלוקת. להלכה, נהוג לתת למצוות השמיטה תוקף של מצווה דרבנן, הגדרה הבאה לידי ביטוי בעיקר במצבי ספק.

חידוש החקלאות היהודית בארץ עם העלייה הראשונה הפך את מצוות השמיטה שוב למצווה מעשית, שהציבה אתגר גדול לפתחו של היישוב המתחדש ומאמציו בפיתוח חקלאות מודרנית בארץ. דיון בין פוסקי ההלכה, במטרה למצוא פתרון הלכתי שיאפשר באופן חלקי את המשך העבודה החקלאית בשנת השמיטה, הביא ליצירת פתרון בדמות היתר מכירה, על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ובכך הן נפטרות ממצוות שמיטה (שאינה חלה בקרקעות שבבעלות גויים). היתר המכירה מהווה עד היום אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית בעידן המודרני, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. מחלוקת זו מכונה "פולמוס השמיטה".

שנת שמיטה בויקיפדיה