הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: תכשיט לאוזן .
זוהי הגדרה בת 13 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: עגיל .
קצת מידע רנדומלי על הביטוי "עגיל ":
עגיל הוא תכשיט הנענד על האוזן.
לעתים קרובות משמש המושג "עגיל" לציון כל תכשיט טבעתי הנענד בכל מקום שהוא בגוף. מונח מדויק יותר לתכשיטים כאלו, אשר אינם נענדים על האוזן ואשר מצריכים בדרך כלל חירור, הוא פירסינג.
עגילים קיימים מזה מאות שנים. ברוב המקרים, ובמיוחד בימינו, משמש העגיל כאביזר אופנתי, אך בעבר, ואף כיום בתרבויות מסוימות, שימש ומשמש העגיל גם לציון השתייכות חברתית, דתית או מקצועית.
רוב העגילים עשויים מתכת, במיוחד החלק הנוגע באוזן, אך קיימים עגילים מפלסטיק, בד וחומרים אחרים. קיימים שלושה אופנים עיקריים בהם העגיל מחובר אל האוזן:
עגילי "קליפס" (Clips), המכילים קפיץ המאפשר להם "לצבוט" את האוזן ולהיצמד אליה; ניתן לענדם ללא חירור האוזן.
עגילים המושחלים אל חור שנעשה מבעוד מועד באוזן.
עגילים, על פי רוב גדולים, אשר מיועדים להישאר באופן קבוע, בשל הקושי הטכני בהסרתם ללא סיוע של אדם נוסף.
עגילים יכולים להיות זעירים וצנועים, כשהם מורכבים מטבעת קטנה ופשוטה המושחלת אל החור שבאוזן או מאבן חן הצמודה למשטח מתכת המושחל אל האוזן; או תלויים, כשמהחלק הצמוד אל האוזן משתלשל רכיב כלשהו המזכיר תליונים אותם עונדים על הצוואר. העגילים המורכבים יצירתיים ומגוונים להפליא.
רובם המוחלט של העגילים מושחל אל חור הנעשה בתנוך האוזן. החירור עצמו עלול להכאיב במידה זו או אחרת, לדמם למשך זמן מה ולדרוש תקופת החלמה קצרה, אשר לאחריה אין ענידת העגיל כרוכה בכאב כלשהו. במקרים נדירים מתפתחים זיהומים ודלקות, אשר מקורם עשוי להיות חיידקי, או רגישות למתכת ניקל הנמצאת לעתים קרובות בסגסוגות המשמשות ליצירת תכשיטים, בייחוד עגילים זולים, אך לעתים גם בזהב לבן.
עד תחילת שנות השבעים לא הייתה ענידת עגילים בקרב נשים נוהג נפוץ בישראל. הספר "המצחיקה עם העגילים", למשל, של הסופרת יעל רוזמן שיצא בשנת 1967 מתאר ילדה עולה חדשה העונדת עגילים השונה מסביבתה. גם בארצות הברית לא היה חירור אזניים נוהג נפוץ, ורוב העגילים הנענדים היו עגילי קליפס. לקראת סוף שנות ה-70 גברה הפופולריות של חירור אזני הנשים בארץ ובעולם לשם ענידת עגילים. המצאת אקדח העגילים, המשמש לפעולת החירור, תרמה אף היא לעליה בתפוצת העגילים הדורשים חירור. כיום, כמעט כל הנשים בישראל מחוררות את אזניהן לשם ענידת עגילים. נשים רבות נהגות לחורר את תנוך אוזנן יותר מפעם אחת ולענוד מספר עגילים בכל אוזן. יש העונדים עגילים בכל שאר חלקי האוזן, בעיקר בשוליה.
בתרבות המערבית המודרנית נחשבו העגילים עד לא מזמן לנחלתן הבלעדית של נשים. החל משנות ה-60 התרבה בהדרגה מספרם של הגברים עונדי העגילים, אם כי מספרם עדיין נמוך בהרבה מזה של הנשים שעונדות עגילים. בניגוד לנשים, גברים עונדי עגילים מעדיפים כמעט תמיד את ענידתו של עגיל באחת האוזניים בלבד, וכן את ענידתם של עגילים פשוטים (שאינם תלויים) או של עגילי חישוק. שאול טשרניחובסקי, שבילדותו תלו הוריו עגיל על אוזנו, סגולה לאריכות ימים, סיפר: "ראיתי אך גברים מעטים בין הגויים, ובין היהודים עוד פחות מזה, יוצאים בעגיל. הגבר לא קיבל מעולם עגיל בשתי אוזניו."[1]
נלקח מויקיפדיה