הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: מתשמישי הקדושה.
זוהי הגדרה בת 14 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: קלף, מזוזה, ארון קודש.
מידע רנדומלי על הביטוי "קלף":
שער הקהילה > תחזוקה > ערכים הדרושים שכתוב בנושא יהדות
קטגוריה זו מרכזת ערכים הדורשים שכתוב בשל אחת או יותר מהסיבות הבאות:
אירופה · אפריקה · אמריקה · אסיה · מדינות אוקיאניה · מדינות המזרח התיכון · היסטוריה · מחשוב · יהדות · דתות · אישים · אמנות · אוכל · קולנוע וטלוויזיה · תרבות פופולרית · ספרות · מדעי הטבע · מדעי החברה · מדעי הרוח · מדע וטכנולוגיה · ישראל · צבא וביטחון · ספורט · מוזיקה · בריאות · פורטלים
דף קטגוריה זה כולל את 118 הדפים הבאים, מתוך 118 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)
מידע רנדומלי על הביטוי "מזוזה":
דיו סת"ם (ספרי-תורה, תפילין, מזוזות) הוא דיו המשמש סופרי סת"ם לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות.
מימי משה רבנו ועד חורבן בית שני כתבו סופרי סת"ם בדיו עשן, דיו העשוי מפיח מעורב בשרף עצים. הדיו הזה נשאר שחור על הקלף במשך 2,000 שנה, כפי שמעידות תפילין ששרדו מימי בית שני.
רבי מאיר, כ-100 שנה אחרי חורבן בית שני, ראה צורך לשפר את שחרות הדיו ועמידותו והוסיף לו קנקנתום (גופרת הברזל FeSO4), חומר שנחצב מן האדמה ומורכב מתרכובות של ברזל, גופרית, חמצן, וחומרים נוספים בכמויות קטנות. רבי מאיר היה הראשון שהוסיף את הקנקנתום לדיו סת"ם. "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו.". רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום אלא עשה קודם דיו שחור בלי קנקנתום, ואחר כך הוסיף קנקנתום לדיו הקיים כדי לשפרו.
ביוון כתבו היוונים גם כן בתחילה בדיו עשן. מכיוון שהדיו שלהם לא נדבק היטב לקלף, המציאו היוונים בתקופה שאחרי חורבן בית שני דיו שחור בלי עשן שהיה מורכב רק מקנקנתום ומי עפצים. הצבע השחור של הדיו הזה התקבל באופן מלאכותי מתרכובת כימית בין הקנקנתום לבין החומצה הטאנית והחומצה הגאלית במי העפצים. רבי מאיר שנסע תכופות לאירופה למד שם את השמוש בקנקנתום והביא עמו את הקנקנתום לארץ ישראל.
מידע רנדומלי על הביטוי "ארון קודש":
קואורדינטות: 32°49′58″N 35°04′02″E / 32.832803°N 35.067147°E / 32.832803; 35.067147
ארון הקודש מרג'ו אמיליה הוא ארון קודש מפואר משיש השוכן כיום באולם בית הכנסת המרכזי בשכונת קריית שמואל שבחיפה. ארון הקודש הוקם בשנת ה'תקט"ז (1756) בעיר רג'ו אמיליה שבאיטליה. לאחר השואה נותרו בעיר רק מעטים מיהודי רג'ו אמיליה, ובשנת 1957 הועבר ארון הקודש לישראל. הוא נחשב לאחד מארונות הקודש היפים בישראל.
ארון הקודש הוקם בשנת ה'תקט"ז (1756) בבית הכנסת הגדול ברג'ו אמיליה באיטליה.
ברג'ו אמיליה שמור חוזה מהשנים 1755-1756 בין נציג קהילת רג'ו אמיליה דוד פדואה והפסל אגוסטינו קאנצ'יאני, וכן חוזה בין הגבאים הממונים, ישראל ברוך פונטאנילה, ישראל בנימין בסן, אברהם רבה ועמנואל סנגויניטי, לבין צ'יקארדו פיסאני, מומחה לשיש, בדבר הקמת ארון הקודש. המסמכים מפרטים בדיוק את חלקי הארון כפי שהוקם, את התנאים הכספיים ואת זמני מסירת החלקים של הארון והקמתם במקום.
בשנת ה'תרי"ח (1858) הורחב אולם בית הכנסת באמצעות צירוף שטחיהן של דירות סמוכות שנקנו, וכן הוספה לבניין כיפה, שבה נקבעו חלונות לאור השמש. באותו זמן שופץ גם ארון הקודש והוצמדה לו הבימה.