צורת יישוב בארץ

הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: צורת יישוב בארץ.
זוהי הגדרה בת 15 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.

אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!

אפשרויות: עיר, מושב, יישוב מושבה, קיבוץ, יישוב קהילתי.

מידע רנדומלי על הביטוי "עיר":

שיעור האוכלוסייה העירונית בישראל הוא 90%, והוא בין הגבוהים בעולם. 75% מתושבי המדינה מתגוררים ב-76 הערים הגדולות, ועוד 15% ביישובים עירוניים אחרים במדינה. בישראל ניתן לזהות ארבע מטרופולינים עיקריים: גוש דן, בו מתגוררת כשליש מאוכלוסיית המדינה; מטרופולין ירושלים, המשתרע משני צידי הקו הירוק ומתגוררת בו כ-14% מהאוכלוסייה; מטרופולין חיפה והקריות, בו מתגוררים כ-9% מהתושבים ומטרופולין באר שבע, הקטן מבין הארבעה, בו מתגוררת כ-6% מאוכלוסיית המדינה. בסך הכול, בארבע המטרופולינים מתגוררת מעל ל-60% מאוכלוסיית המדינה.

מעמד של עיר אינו מעיד בהכרח על גודל האוכלוסייה בתחום שטח הרשות המקומית הרלוונטית. לדוגמה, ב-2012 קיימות בישראל מספר מועצות מקומיות, כגון פרדס חנה-כרכור ומבשרת ציון אשר מספר תושביהן עולה על מספר התושבים בחלק מערי ישראל. כמו כן, בהרבה יישובים שאינם מוכרים כעיר, פרנסת התושבים אינה חקלאית ואורח חייהם הוא עירוני לכול דבר.

בעת קיום מפקד האוכלוסין בשנת 1931 היו בארץ ישראל 22 ערים, הגדולות ביניהן היו ירושלים עם מעל 90 אלף תושבים (מהם מעל 51 אלף יהודים), יפו עם קרוב ל-52 אלף תושבים (מתוכם מעל 7,000 יהודים), חיפה עם מעל 50 אלף תושבים (מתוכם כ-16 אלף יהודים), חברון, עזה ושכם עם כ-17 אלף תושבים בכל אחת, כמעט כולם ערבים, ולוד ורמלה שהיו בהן כ-11 אלף, רובם ערבים. שאר הערים היו חאן יונס, באר שבע, מג'דל, בית ג'אלה, בית לחם, רמאללה, טולכרם, ג'נין, נצרת, בית שאן, טבריה, עכו, שפרעם וצפת שהיו קטנות יותר. במפקד נמנו תושבי תל אביב בין תושבי הערים, אף על פי שהכרזה רשמית על תל אביב כעיר הייתה רק בינואר 1934. ב-1937 נוספה פתח תקווה למניין ערי הארץ. מעבר לכך, נותר מספר הערים יציב עד סיום המנדט הבריטי.

עיר בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "מושב":

תנועת המושבים הוקמה בשנת 1933 על ידי חברי מושבים במטרה לטפל בבעיות הייחודיות להם מול המוסדות השונים. תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה בישראל ומאגדת 254 מושבים. גם היום עוסקת התנועה בייצוג המושבים מול מוסדות המדינה, בכל הנוגע לעיגון הזכויות של חבריה בקרקע, המדיניות החקלאית והכפרית במדינת ישראל ובפיתוח כלכלי במרחב הכפרי.

בשנת 1903 בקונגרס הציוני השישי, הציג הסוציולוג היהודי-גרמני פראנץ אופנהיימר, את רעיון ההתיישבות השיתופית. העקרונות שאופנהיימר הציג היו: עבודה עצמית, חקלאות, קרקע ציבורית וקואופרציה. אנשי העלייה השנייה עיבדו את הרעיון ויישמו אותו.

הרעיון העיקרי שעמד בבסיס הקמת המושבים הוא הקמת כפר של איכרים עבריים, עצמאיים וחופשיים, דוברי עברית אשר יהוו ניגוד ליהודי הגלותי דובר היידיש, ויעמוד מול התהום המוסרי, אשר לתפיסת אנשי העלייה השנייה, הגיעו קודמיהם, אנשי העלייה הראשונה אשר לא דבקו בעבודה עברית וראו לנגד עיניהם בעיקר את הרווחים הכלכליים מהיחידה המשקית. אנשי העלייה השנייה התייחסו למושבות העלייה הראשונה כאל העתק החיים בגולה, מכאן גם הרצון ליצור צורת התיישבות חדשה במטרה לכבוש את העבודה בארץ ישראל.

מושב בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "קיבוץ":

גן הנוף הקיבוצי הוא הגן במרחב הציבורי הקיבוצי. הגן הוא גן נוף תפקודי המהווה תופעה ייחודית בתולדות אדריכלות הנוף. שטח הגן בקיבוץ תומך בכלל פעילויותיהם של החברים והוא תופר את מרחבי המחיה לכדי יחידת נוף אחידה – היא הבית השיתופי. התפתחות גני הקיבוץ מלווה את צמיחתה של התנועה הקיבוצית בישראל שתחילתה ב-1910. בממוצע, כשני שלישים משטחי הקיבוץ מיועדים למחיית החברים (השליש הנוסף הוא מקום המשק), מתוך אזור זה 9.5% הם שטחי בינוי, 12.5% דרכים ו- 78% הנם שטחים חופשיים לנוי. חלוקה זו מבהירה באופן גורף את חשיבותו של גן הנוי בקיבוץ. ייעודו של הגן הקיבוצי הוא לתמוך בחיי היום-יום של חבריו ולכן יש לו תפקידים פונקציונליים, אידאולוגיים ואסתטיים. חברי הקיבוץ כינו בתחילה את העבודה בגן כ"שיפור המחנה" ומשנות ה-50 כונה "נוי".

המתיישבים היהודים בארץ ישראל, אנשי העליות הראשונות, מצאו את הארץ יבשה ושוממה. האקלים החם, והמחסור במים ובצל היו לנוף זר, מנוכר ועוין עבור העולים שמקורם היה בארצות אירופה הקרות והגשומות. קשיי ההסתגלות של המתיישבים בארץ והפער בין תפיסת הנוף האירופאית למציאות הסביבתית בארץ, הביאו לשאיפתם ליצור בעצמם נוף ירוק ומוצל שישפר את תנאי חייהם, יעצים את נוחותם ומעל הכל יחזק את תחושת שייכותם להתיישבות לה רצו הם לקרוא בית. קיבוץ דגניה, ראשון הקיבוצים, היה גם הראשון שלקח לידיו את שיפור תנאי הסביבה בחצרו ובכך, זרע את הזרעים הראשונים לגן הנוי הקיבוצי, עתיר צמחייה וצל. תנאי הסביבה בקיבוצים הראשונים היו קשים ביותר, רבים מהם הוקמו בלב השממה, באזורים המאופיינים בחום כבד וגשמים מועטים והיכולת לנתב ולנהל מים מהסביבה הייתה פרימיטיבית ביותר. תושבי הקיבוצים עבדו עבודה קשה ומפרכת לאורך היום ובסופו חזרו לאוהלים או צריפים דלים, על כן יצירת מיקרו-אקלים וסביבה נוחה בתוך היישוב היו הכרחיים לחיי היום-יום בקיבוץ. כאשר המשאבים והאמצעים היו דלים, נמנעו הם מיצירת גנים והשקיעו משאביהם בנטיעות עצים לצורכי צל. לכן, בתקופה זו של ראשית התנועה הקיבוצית (שנות ה-10-30 למאה הקודמת), הליך הנטיעות והטיפוח של צמחים בקיבוץ לא נקרא "גינון" או "נוי" אלא "שיפור המחנה"- כלומר מעשה הכרחי והוא היה פרי של אלתור ויוזמות מקומיות ללא תכנון אדריכלי. אף על פי כן, נופים אלו היו אבני הדרך לקיומו של הנוף הקיבוצי הייחודי הקיים עד היום.

קיבוץ בויקיפדיה

מידע רנדומלי על הביטוי "יישוב קהילתי":

קטגוריה זו נועדה לערכים הייחודיים לגאוגרפיה העירונית הישראלית ולערכים שתוכנם מוקדש בעיקר לתיאור המצב בישראל.

ראו גם: קטגוריה:ישראל: תכנון ובנייה וקטגוריה:אדריכלות ישראלית.

דף קטגוריה זה כולל את 4 קטגוריות המשנה הבאות, מתוך 4 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)

דף קטגוריה זה כולל את 14 הדפים הבאים, מתוך 14 בקטגוריה כולה. (לתצוגת עץ)

יישוב קהילתי בויקיפדיה