כלי נשק קדום
הפעם נתייחס להגדרת התשחץ: כלי נשק קדום.
זוהי הגדרה בת 12 אותיות. אתר זה מספק עזרה בתשחץ לכן, התשובות האפשריות מפורטות מטה.
פותר תשחצים ותשבצים עכשיו לאנדרואיד! כל ההגדרות וכל המושגים במקום אחד.
אנחנו מקווים שמצאתם את מה שחיפשתם והיינו לעזר! על כל שאלה, בקשה או כל דבר אחר צרו איתנו קשר או רשמו תגובה ואנו נעשה הכל כדי לעזור!
ממש נשמח אם תוכלו לעזור לנו להתפתח ולעשות לנו לייק!
אפשרויות: כידון, רומח .
מידע רנדומלי על הביטוי "כידון":
הצבא הרומי השתמש במגוון רחב של כלי נשק. כלי הנשק האישיים היו עשויים פלדה ובתקופות השיא של האימפריה הרומית היו טובים בהרבה מכלי הנשק של יריביהם. הרומאים אמצו כלי נשק שונים מעמים שכבשו ושיכללו אותם. אחת הדוגמאות המפורסמות היא החרב הרומית המפורסמת – גלאדיוס שהגיעה מהיספניה. גם הקסדה הרומית לא עוצבה בלאטיום, אלא הגיעה מגאליה.
הפילום (pilum) היה כידון הטלה רומאי שנכנס לשירות במאה ה-4 לפנה"ס. אורכו הכולל היה כ-2 מטר, ובקצהו הורכב חוד ברזל לא מעובד. מספר סוגים שונים של פילומים היו בשימוש, חלקם בעלי חוד שאורכו כ-30 ס"מ, וחלקם בעלי חוד שאורכו כמחצית מאורכו הכולל של הפילום; בחלקם החוד היה שטוח ורחב כמו בחנית, ובחלקם היה קטן ודק, וצורתו כצורת מוט דק וארוך.
החלק המתכתי של הפילום נכנס כ-70 ס"מ לתוך ידית העץ. היות שהברזל היה לא מעובד, הוא נטה להתעקם אחרי פגיעה במגן או שריון, כדי לא לאפשר לאויב להטיל אותו בחזרה. צורתו הייחודית של הפילום, אפשרה למטיל מיומן לחדור במכה אחת את המגן ואת השריון וכך להרוג את החייל. אפילו אם הפילום לא חדר את המגן, צורת החוד גרמה לו לרוב להיתקע במגן, כך שלא ניתן היה להוציאו, ובכך למעשה לקלקל את המגן.
מידע רנדומלי על הביטוי "רומח ":
נושא רומח (לעתים מכונים נושאי חניתות) הוא חייל רגלי שחימושו העיקרי הוא רומח. ידית העץ הארוכה של הרומח עלולה להשבר בקרב, לכן חומשו נושאי הרומח גם בחרבות, פגיונות, אלות וכלי נשק אחרים.
נושאי רמחים הם מהחיילים הראשוניים בהיסטוריה שאפשר להבדילם מיתר החיילים בעזרת כלי נשק שבו הם נלחמו. בתחילה, הרומח היה נשקו של חיל רגלים כבד ונושאי הרומח היו מוגנים בשריון רב. עם הזמן עברה הבכורה בשדות הקרב לחיל הפרשים והאמידים העדיפו לשרת בחיל זה ולא בחיל רגלים. המגמה הזאת הייתה חזקה במיוחד בימי הביניים. היות שבימי הביניים בדרך כלל נקנו כלי הנשק והשריון בכספו של החייל עצמו (עם יוצאי דופן מעטים), נותרו נושאי הרומח רגלים לא מוגנים.
באירופה, דחקו חיל הפרשים והקשתים את רגלי נושאי הרומח משדות הקרב ומשקלם הלך והצטמצם בימי הביניים, עד שזכה לעדנה מחודשת בשיא ימי הביניים כשבקרבות דוגמת קרב קורטואה (1302) ובקרב גשר סטירלינג (1297) הביס חיל רגלים לראשונה בימי הביניים צבא אבירים. רגלים אלה היו מורכבים בעיקר מנושאי רמחים.
בעת החדשה בלטו שני סוגים של חיל רגלים: מוסקטרים ונושאי הרמחים. נושאי הרמחים היו צריכים להגן על המוסקטרים מהסתערות חיל הפרשים ומרגלים אחרים בגלל קצב האש הנמוך של המוסקט והדיוק הדל שהציע נשק זה לחייל. עם התפתחות המוסקטים והמצאת כידון הרובה נעלמו נושאי הרמחים משדות הקרב האירופאים בראשית מאה ה-18, אם כי היו נפוצים עד המאה ה-19 בקרב כוחות גרילה שלא היו להם אמצעים לרכוש כלי נשק מורכבים יותר.